חברים יקרים
אני חייב לשתף אתכם ברגשות שלי היום
ובכן ב 1800 יצאתי לברכה לשעה
ב 1935 קיבלתי טלפון מחבר שפגשתי שבוע שעבר עם מצנח על הגב
החלפנו פל' וקבענו ליום מתאים לרחיפה.
והיום זה היום 19.40 אני בדרך עם המצנח נוסעה כ 30 דקות לכיוון שהבחור תיאר לי
מגיעה רואה 4 מצנחים באוויר .......
הלב מפמם דופק דופק מחפס את עמדת ההמראה ולא מוצא
יורד לשדה הנחיתה ופוגש בעוד שני חברה שגמרו את היום
השעה דרך הגב 20.30 .
הבחור מתאר לי את שדה ההמראה
אתה רואה את הסלע בקצה ההר
תרד חצי הר ישר למטה יש קרחת
ברוחב של חופה בלבד ומשולבת במדרון ההר
זו העמדה....
טוב סחבק עולה מטפס ומטפס כמו טירון מושטן
אבל מה לא עושים ליום רחיפה ראשון בג'רזי
מגיעה באפיסת כוחות , מסדר את דופק הנשימה
זוכרים עברתי היום עוד שעה בברכה כ 50 ברכות....
פורס את החופה , בונה קיר חומה.
מניף חצי הנפה , בודק את המיתרים החופה הכל קשיר
מבטל ומתארגן להמראה...
מניף שוב הנפה מלאה המצנח מעל לראש מסתובב שני צעדים
ואני באווווווייייייייייר
איזו התרגשות , הנוף חברים ממש משעמם , האוקינוס האטלנטי
השמש לקראת שקיעה , מזכיר משהוא... את ארסוף בשעות הערב
מבצעה שני אסים תופס גובה יוצא מההר
מטייל קצת ומאבד גובה , מתארגן לנחיתה
והופ על שני רגלים רוח על הפנים מסתובב , מתקדם לחברים ומפיל את המצנח
חברים זה היה מרגש 10 דקות של שכרון חושים או אולי 600 שניות זה נשמע טוב יותר
אז זה סיפורי הגשמתי חלום של 10 חודשים על האי שלנו , יצאתי לרחיפה ראשונה
סיום אצל ניין פאלאפל עם החברה , רק שכאן זה בפאב המקומי על כוס בירה קרה
איזה כיייייף.
ד"ש מג'רזי