כפי שרבים ממכם יודעים חזרתי משבוע סקי בצרפת.
כמובן שבאמתחתי השתרבב לו המצנח, וכבר ביום השני מצאתי לי עמדת המראה
ניפלאה מ"גרנד רושט" שנימצאת במרחק רכבל ביצתי שקוף מלפלן סנטר (שם התגוררתי).
הטיסה הראשונה היתה גירזון חביב מעל הרי האלפים וכך גם ביום הרביעי, ממש אותה טיסה.
מאידך, החלטתי לעלות לגובה 2750 לעמדת גרנד דה מיו הנימצאת מהעבר השני של שרשרת ההרים,
ראיתי כמה טאנדמיסטים גובים כ 65 יורו לטאנדם משם.
אחרי שעור סקי פרטי, שנווט ל"גרנד דה מיו " תחת השראתי, מיהרתי במידרונות על מנת להספיק להביא את הציוד רחיפה אל בלקוט ומשם רכבל סגור עד הפיסגה, הדרך ארכה כשעה והגעתי לעמדה שהיתה שוממת לחלוטין.
הרוח היתה ממש לא בכיוון והגיעה מהצד השני של ההר. כששאלתי אחד החובשים על עמדה מהצד השני של ההר ,
הסביר לי הלז בצרפתית כי אין שכזו. לכן המתנתי ארוכות עד שהרוח תדעך ואצא בריצה החוצה.
המקום החל מתדלדל מאנשים והרוח בוששה לרדת וכבר ממתחילים לסגור את הפיסגה.
חיכיתי יותר מידי ועכשיו עליי להמריא כי כבר אין דרך אחרת לרדת.
אחד העובדים שאל אותי איזה מצנח יש לי וכשאמרתי שמדובר בDHV 1-2 , אמר שעלי להמריא מהעבר השני של ההר, ולנסות לחצות את שרשרת ההרים, אבל הוא בספק אם ניתן עם מצנח כשלי.
לא היתה ברירה היתי חייב לנסות.. ופרצתי בריצה אל ההר כשאי מקווה לרכס ליד ההר ולהגביה.
גובה לא תפסתי וגם את שרשרת ההרים לא הצלחתי לחצות , אך התמזל מזלי וניזכרתי שבשיעור סקי,
חצינו מערה שמביאה את הגולשים לצד השני של שרשרת ההרים. ללא לאות החלתי לחפש אחר המערה ואחרי שני צוקים, ניגלתה לעיני המיועדת והבאתי את עצמי לנחיתה בקירבתה.
ידעתי שאסור לי להתקרב קרוב אליה כי חוטי חשמל היו למכביר ולכן נחתתי בשלג עמוק במרחק של 150 מטר ממנה,
לדאבוני גיליתי כי מדובר ב 150 המטרים הקשים ביותר שאי פעם עשיתי, השלג היה עמוק כך שבכל צעד שקעה רגלי עד האגן ואי אפשר היה להתקדם, נאלצתי לזחול על ארבע נושא מאחורי את מצנחי ומנבל את פי בקללות.
אחרי כחצי שעה הגעתי למסלול קירחי וטוב להליכה, ורצתי אל המערה רק על מנת לגלות שהיא סגורה!
השמש החלה לשקוע ולא היתה נפש חיה בקילומטרים הקרובים ולכן החלתתי לנסות להמריא ולחפש ישוב קרוב ומשם לחזור בטרמפים, אך לפתע משב רוח קריר החל לנשוב בעורפי, החלו הקטבטיות (הרוחות היורדות בהרים ומאיצות)
זה הרגע שחשבתי על חילוץ, אך לא לפני שהרמתי טלפון לצחן פיליפ לטקס ממנו עצה.
ואכן הוא אמר אחרי יעוץ עם חבריו שישנו מפתח למערה בצד ימין למטה
נפשי רעדה מאושר, ורצתי לחפש את המפתח , שהיה למעשה מנועלה גדולה שמסובבת את השער כלפי מעלה, הרמתי ת השער והחלתי בצעדה בתוך המערה כשאני מתפלל שאמצא מפתח דומה בצד השני הסגור גם הוא.
אחסוך מימכם את המתח ואומר לאקונית ..לא היה מפתח!
ניתקעתי במערה והחלטתי לנסות לזחול מתחת לשער . למזלי אין לי שום חלקים קשיחים בריתמה ואנוכי רזה צנום ושדוף, ואחרי שכיבה על הקרח עלה בידי לחצות לצידו השני של ההר, רק על מנת לגלות שגם כאן רוחות קאטבתיות שולטות ואין ממריא ואין אדם בקירבת מקום. קיפלתי את המצנח בפיסת האור האחרונה, כשאני מקלל נימרצות כל חתיכת שלג שניכנסה לנעליי ולאצבעותיי ועכשיו קיררה יותר מתמיד, והחלטי בריצה וגלישה על אחורי עד לכפר" לפלנד וילאג'" שבו גם הצלחתי לתפוס רכבל למטה עד בלקוט ומשם אוטובוס עד לפלנד סנטר .
את ציוד הסקי שהייתי חייב להחזיר עד שש וחצי בערב הצלחתי להחזיר בשמונה לאחר תחנונים בסיגנון "אני פונה ללב שלך.."מארץ נהדרת, וניכנסתי לסעוד את ליבי במלון.את הערב גמרנו בשלוש בלילה לאחר מסיבת סיום חופשת הסקי
הכי כיפית שידעתי, מיותר לציין שחזרתי לישון בגילופין כשעתיים עד לקימה ונסיעה חזרה הביתה.
