יום שבת בבוקר,
יגאל גולן ואמנון האן בדרכם למצוקי דרגות ואני שיש לי שעתיים פנויות בלבד מחליט שלא להצטרף מפאת קוצר הזמן.
בשעה 8:30 מעמיס את המצנח ואת המנוע ונוסע לי כהרגלי לדשאים של רמת הכובש (כ 5 דקות נסיעה) בדרך, אני עובר דרך מנחת המסוקים שנמצא מזרחית לבית ברל ועל פי שרוול הרוח של הטיסנאים אני רואה שהרוח צפון מערבית קלה.
10 דקות מאוחר יותר הנפה + 3 צעדים ואני באויר, הקור מקפיא עצמות למרות גרבי הסקי הסרבל וכל מה שמתחת ואני טס צפונה במהירות של כ 30 קמ"ש בגובה 500 מטרים
הטמפרטורה כ 3 מעלות על הצג ואני מחליט לטוס לכיוון תנובות ורק אז לחשוב לאן ממשיכים. מגיע לתנובות ממשיך לכיוון בורגתה ואז מתגנבת אלי התחושה שאם אמשיך לטוס בטמפרטורה הזו אהפוך לגוש קרח בקרוב מאד . מבצע פניה מהירה לכיוון שדה הנחיתה וב 60 קמ"ש עף לי בפחות מחצי הזמן לכיוון שדה הנחיתה.
בשלב זה אני רואה ששרוול הרוח שמונף מעל מכוניתי מראה כיוון צפוני יותר וחזק יותר מזה שהמראתי אליו פחות מ 50 דקות כן , מגיע לנחיתה אל מול הרוח בסמוך לרכב, מכבה מנוע בגובה 20 מטר ונוחת בעדינות על הרגליים - הרגשה משונה של זרימת דם מהירה וחום מציפה אותי, קור כזה לא חויתי כבר מזמן....
מחמם את הרכב מתקשר לג'ימי קדושים ומספר לו על מה שעבר עלי בטיסה והוא מצידו מספר לי על טיסה ביום קודם בגובה 1500 מטר עם טמפרטורה נמוכה מ 10- מעלות לידו אני מרגיש כאילו טסתי באמצע הקיץ. מתקשר ליגאל ולאמנון ומגלה שהם עדיין בדרך. החימום שברכב והמוסיקה משכיחים ממני את הקור שחשתי רק 20 דקות לפני מביט על המצנח הפרוס על הדשא מולי ומחליט לבצע עוד טיסה קלה לצילום האזור. יוצא מהרכב רותם את הריתמה מניע את המנוע מניף ומסתובב אל מול הרוח ,לא זוכר אפילו שצעדתי צעד אחד ואני באויר . - הרוח הצפונית התגברה- מצלם את התמונות המצורפות מטה עם יד ימין חשופה (מה אפשר לעשות צריך לתפעל את המצלמה!) אחרי שעה טיסה בגובה מאה מטר מחליט לחזור לנחיתה - יש גבול לכל תעלול יד ימין כמעט נשרה לי אבל מה , יצאו תמונות יפות.
תהנו
אורי שמיר