טיסה סטנדרטית מהתבור לכנרת.
עלינו לתבור מריה, גרט, אבי ואני. בעמדה רוח קלילה על האף עם משבים של 20+. יום כחול ואינברסיה שכולאת את האבק מתחתיה. מתארגנים בזריזות. מריה יוצאת ראשונה, אני שני, אחרי אבי ולבסוף גרט. היום מעט מתעתע. מה שנראה מהקרקע כמו יום עם טרמיקות גדולות וברורות התברר כיום שצריך להלחם בו בשביל לעבור את גובה 1000מ. 45 דקות מאוחר יותר למריה ואבי נמאס לג'עג'ע על ההר והם נוחתים. גרט ואני נושקים ל1000 וגרט יוצא לפני לכיוון שרונה. בועות, סיבובים לא מסודרים, הרבה מהם לצד שמאל ואני נסחף. גרט גבוה מעל שרונה ומסמן לי שעובד שם. כשהגעתי לשרונה כבר לא ראיתי אותו. חוצה את בקעת יבניאל, עובר את אלומות.
החלטות, החלטות...
ב700 מעפ"י מעל הכנרת אני מתלבט מה לעשות. מצד אחד יהיה קשה להגיע לרכס של מבוא חמה. מצד שני אולי אצליח, ואז אציל ואוכל לטוס צפונה. "עומר היה ממשיך לרכס" אני אומר לעצמי, וממשיך לרכס של מבוא חמה.
צדקתי. קשה מאוד להגיע לרכס. את העילויון אני מוצא נמוך מעל גבעונת מצפון לתל קציר. הוא צר וברור ונסחף דרומה. לקחת או לא לקחת? לוותר על נחיתה בהאון ו"להסתכן" בנחיתה במקום פחות נוח? נזכר שעומר ממליץ "לא להסתכל למטה" במקרים כאלו, אז אני לא מביט למטה ומסתובב. אפילו עולה. מה עכשיו? מצד אחד לא הגעתי לקו הרכס. אפילו לא קרוב. מצד שני ישנה הרגשה שיש סיכוי לעשות זאת, אפילו שאני מאבד את העילוי. זורק מבט נוסף לכיוון הנחיתה בהאון ושומע את עידו מספר לי איך וולטר חושב איפה הטרמיקה הבאה, לא איפה הנחיתה הבאה. אז אני בוחר את הטריגר הבא - שדה כלוא בתוך קערה של תוואי קרקע מאחורי תל קציר - ומנחש שם טרמיקה. בתוך הקערה ישנה בועה הנסחפת דרומה עם הרוח. לפני שאני מצליח לעבור את תל קציר דרומה היא נאבדת לי ואני נוחת. לפני שאני מסיים לקפל אני רואה את גרט בגלייד מצפון לדרום לקראת נחיתה בצמח. מעניין מה הוא עשה.
אבי אסף אותי עוד לפני שהגעתי לכביש.
זו הייתה טיסה מעניינת בה תהליך קבלת ההחלטות בלט לי בצורה שאיני רגיל לה.
תודה לכל החברים שעזרו לי להגיע ולחזור באותו יום. אלו שהיו בשטח ואלו שהיו במחשבות.
http://www.paraglidingforum.com/leonardo/flight/1619429
