קודם כל תודה על התגובות
לא ידעתי שיש גולש בשם בר. אם הוא נראה טוב אולי יש מצב לקבל אישור מיוסקה....
לענייננו:
נתחיל מהשוליים - הרתמה היתה סגורה עד מתחת לברכיים. לא יכולתי לסגור יותר בגלל מגיני הברכיים ששומרים כרגע על הפצע שמחלים מהטיסה הדפוקה בהר הארי לפני חודש. (סלע בשתילה, ארבעה תפרים בברך. שתילה שלישית מאז הרתמה החדשה).
בעקרון כבר מזמן הפסקתי לטוס עם מגיני הברכיים ואני בד"כ סוגרת את הרתמה עד מעל הברכיים.
ההחזקה על הבר - באיזי יש גלגלים על הבר אז התרגלתי כנראה להחזיק במפתח ידיים גדול. אני אעשה נסיונות בטיסות הבאות עד שאמצא מה נוח לי.
המרחק מהבר - אני אשנה את הפיץ' של הרתמה בטיסה הבאה ואבדוק את ההבדל. בטיסה הזו הרגשתי מאד רחוקה מהבר וזה לא היה נוח בכלל.
ועכשיו לעיקר - אני מסכימה עם חגי לגמרי. הנחיתה נזו היתה כשלון טוטאלי והיה לי הרבה מזל שלא נחתתי לתוך רכב. זו אחת הסיבות שאתם התבקשתם להתערב ולייעץ לי
בראיה לאחור - אם כבר התחלתי את הפיינל עם ידיים על הבר עדיף היה להעביר אותן בשלב ההתיישרות ואיבוד המהירות.
גם התחלת הפיינל, אם כבר אכלתי את השדה, היתה צריכה להיות נמוכה יותר. מה שהלחיץ אותי היה שבלגים דרומה הרגשתי רוח גב חזקה (היה רכיב צפוני מאד) ופחדתי להסתבך בחדירה לתוך הרוח.
דוד, אין מצב שאני אתעסק עם הסליידר בנחיתה, זה לא נוח ומקשה עלי ולחלוטין מיותר בעיני.
מה שכן, ואת זה אני רואה בעוד סרטוני נחיתה שלי, המעבר שלי לעמידה הוא לא מושלם בכלל. למעשה, אני לא באמת עומדת בנחיתה אלא עדיין חצי שוכבת. זה אמנם שיפור לעומת מה שקרה ברתמה הישנה, אבל לא בשביל זה החלפתי רתמה. אני צריכה לזכור להתנענע ולעבור לעמידה מלאה. אולי השינוי בפיץ' ושכיבה במצב נמוך יותר ישפיעו גם על המעבר לעמידה?
ה"היחלשות" במשיכה לקראת הקרקע היתה מכוונת כי למעשה כל הזמן שיחררתי את הגלשן כדי שהוא יפסיק לרעוד לי ולהשתולל מצד לצד אבל אז הוא עלה בטרמיקות. משום מה לא רואים את זה בסרט אבל זה מה שקרה בפועל.
הפלייר לא היה בגובה 2-4 מטר, יותר לכיוון 1-2, אבל בהחלט הוא נבע יותר מהעובדה שנגמר השדה מאשר מזה שהגיע הזמן הנכון.
בנוגע להבדלים בין האיזי לפלקון - הניהוג הרבה יותר קל לי על הפלקון. אני מרגישה שקיבלתי הגה כח פתאום. הרשיתי לעצמי להתקרב הרבה יותר לרכס ולאנטנה כי הרגשתי יותר בטחון בזה שאני אבצע פניה והגלשן יגיב בהתאם. באיזי יש לי 2-3 שניות דיליי בין מתי שאני מבצעת את הפניה ומתי שהגלשן נענה לה. זה ההבדל הכי משמעותי בעיניי.
הבדל משמעותי שני הוא מהירות הטרים - באיזי הייתי במאש מתי ששיחררתי את הגלשן לגמרי, ולכן טסתי כל הזמן קצת משוכה. זה פוגע ברגישות לרוח וגם מעייף מאד. בפלקון יכולתי לעזוב לגמרי את הידיים ועדיין הגלשן טס ישר. לאט מאד, אבל ישר. זה איפשר לי ניהוג עדין ורגיש וגם עייף אותי פחות, מה שאיפשר לי טיסה ארוכה יותר.
זהו. עכשיו רק צריך שועדת מזג האוויר תתאפס על עצמה כי אני רוצה לעוף!!!!
כאן הלינק לסרטון המלא של הטיסה, מצ'עממת במושגים שלכם, אבל אני נהניתי...
https://m.youtube.com/watch?v=HZ97r1WR9QE&feature=youtu.be
