בנוסף לכל מה שנכתב על הקורס במהלך הימים האחרונים, אשמח להוסיף את נקודת המבט שלי.
אני מרחף חדש. יש לי בערך 10 שעות טיסה, רובן במסגרת קורס גובה שהתחלתי לפני כשנה יחד עם קורס רכס. היו לי לבטים רבים אם להצטרף בשלב זה, עם מספר שעות מועט, לקורס SIV. לבסוף החלטתי להצטרף לקורס מתוך מחשבה שגם אם עדיין לא הבשלתי מספיק להצטרף לקורס SIV אני לא יכול להפסיד כלום אם ארחף באתר נוסף.
אקדים ואומר שאני שמח שנסעתי לקורס.
ההדרכה של איתי הייתה הבסיס להתחלת ההבנה וההיכרות שלי עם המצנח. הודות להתלהבות ולעניין בצירוף הידע העמוק ודרך ההדרכה הבהירה של איתי - הבנתי דברים רבים בכל הנוגע לתפעול נכון של המצנח. אופן ההדרכה המעודד והסבלני תוך שמירה על טון דיבור מרגיע למרות תרגילים שחירבשתי (ספיראלה שהפכה לספין - פעמיים) בצירוף הידע הרחב של איתי בכל הנוגע למצנחים והפתרונות המיידים בשטח לבעיות שיצרתי אני, על ידי טיסה לא מדויקת, כל אלו נתנו לי ביטחון עצמי להמשיך ולנסות לעשות שוב את התרגילים, ובמידה מסוימת להצליח בהם.
יחד עם זאת, בנוסף לאיכות ההדרכה - אין לי ספק שבלי האנשים שלקחו איתי חלק בקורס, לא הייתי נהנה כל כך ולא הייתי יכול להגיד בלב שלם שאני מרוצה מהנסיעה.
כל כך נהניתי לשבת יחד עם כולם כאשר נושא השיחה סובב אך ורק מצנחים. אני עדיין לא מסוגל להעריך את כמות הידע והטיפים שקיבלתי מכל אחד ואחד בין אם בשאלות ששאלתי או סתם שהקשבתי לשיחות.
זליגת הידע מהאנשים בקבוצה - אלי, זה הדבר הברור מאליו. מה שלא בהכרח נראה לעין אבל שווה לא פחות בעיני הם הדברים הקטנים שאזכור אותם לעוד הרבה זמן ותרמו לתחושה הביטחון שלי יותר מכל דבר אחר.
פעם ראשונה שעלינו להר לטיסת היכרות, ענן החליט להתיישב מעל העמדה ולהתפנות לאט מאוד. אני מזכיר לכם - בתוך כל עשר שעות הטיסה שלי - מעולם לא טסתי בגובה גבוה במיוחד, בטח שלא טסתי בתוך ענן ועמדת הנחיתה תמיד הייתה מספיק גדולה ולא מוקפת מים. ועכשיו - טיסה ראשונה בגובה של 1700 מטר! לתוך ענן! ושדה נחיתה בגודל ראש סיכה! אפשר להגיד שהייתי לחוץ....בזמן שאיתי יצא ואחריו יצאו עוד כמה אנשים ארזתי את כל הציוד החשוב לתוך שקית אטומה מים מתוך ידיעה שני הולך לשחות היום. בקצב בו כולם עזבו את ההר, נראה היה שאני הייתי יוצא אחרון. פתאום אבנר אמר לי שהוא יצא אחרי, ויכוון אותי במידת הצורך. אני לא בטוח שאבנר מבין כמה המחווה הזאת שלו, לחכות לי ולראות שהכול בסדר בהמראה עזרה לי באותם רגעים ושיפרה את הביטחון שלי להמריא למרות התנאים שהיו חדשים לי. בקצרה, אספר שזו הייתה חוויה מדהימה לטוס ישר לתוך ענן ואז לצאת מעל העננים ולהיות מעל האגם בגובה של קילומטר וחצי. איתי הדריך אותי לנחיתה חלקה במרכז השדה.
דבר דומה קרה באחת ההמראות הבאות ברוח אפס. אני לא מנוסה בהנפות קדמיות ויש לי חשש מובנה מדברים שלא תרגלתי. למזלי, ברוב הפעמים על ההר היתה מספיק רוח להניף אחורית מלבד פעם אחת שכלל לא הייתה רוח. כנראה באותה הטיסה ניר שם לב לחשש שלי ונתן לי טיפים מעולים להנפה אחורית ואמר שיחכה וימריא אחרי. הכול עבר חלק וההמראה הייתה טובה...הרבה בזכות זה שידעתי שמישהו מסתכל ויכול לעזור אם משהו מסתבך.
אני יכול לכתוב על מקרים נוספים בהם עזרו לי אבל אין צורך להלאות אותכם, רק אציין שבשבילי היתה חשובה מאוד התמיכה של החברים בקבוצה והאווירה הטובה. חשוב מאוד לדעת איך להיכנס ולצאת מספיראלה. חשובה לא פחות מילת תמיכה פה ושם.
לאחר שסיימתי עם הקורס, אני יכול להגיד בוודאות שהחיבור שלי למצנח חזק יותר. אני מבין עכשיו את המגבלות שלו ואת הפידבק שמקבלים כאשר הוא לא בהכרח מעל לראש שלי. הודות לקורס, הביטחון העצמי שלי בטיסה גדל בצורה משמעותית יותר מכל טיסת סוף שבוע ברכס או בהרים.
אני רוצה להודות לכל החברים החדשים שהֿכרתי בקורס: עירא, יוחאי, ניר, אפרת, איתי, אילן, אבנר ורולי (שהרג אותי מצחוק בכוונה ולא בכוונה).
לבסוף אני יכול להגיד בלב שלם שלא רק המים נתנו לי ביטחון אם משהו יקרה אלא גם הידיעה שמלווים אותי חברים בהמראה ונחיתה.
תודה לכם.
