היום (5.9.14) שני ארועים קטנים שנגמרו בלא כלום. אפשר אולי להתיחס אליהם כסיפורון נחמד אולי אפילו משעשע. אבל בערב התחלתי להרגיש שאולי לא ממש הייתי מרוכז היום בטיסה, ביחד עם הטעויות בשיקול שהביאו אותי ביום שלדעתי היה די קל לנחיתה בשדמות אני חושד ברצינות שהייתי לא מרוכז בעליל ואפילו לא הייתי מודע לזה.
ארוע ראשון: טסים בגובה 700-800 מעל התבור כמה מצנחים, הרוב לוקחים צפון מערב לכיוון הכפר, אני לוקח מערב לכיוון שדה הנחיתה. בטיסה לכיוון שדה הנחיתה הרבה פיפסים קטנים במפי יחסית לרוב הטיסה אבל שום תרמיקה מסודרת ודי שומר גובה. כשאני יוצא מהקטע הבמפי אני נופל לתוך סינק לא חזק של 3-. מרגיש ירידה קלה בלחץ בכניסה לסינק ומושך טיפה ברקס, אבל המצנח לא מגיב כמו שצפיתי. במקום פיצוי על הריצה קדימה שאמור להשאיר את המצנח מעל הראש המצנח נזרק קלות אחורה. מייד הבנתי "זיקרתי אותו", משחרר ברקסים עד הסוף למגנטים, עוד לפני שהמצנח רץ קדימה אני מרגיש את זרימת האוויר מלמטה של פרשוטל ותוך שניה המצנח רץ קדימה וחוזר לטוס. הריצה קדימה די עדינה אני בקושי בולם אותה ופונה חזרה לחפש את התרמיקה מאחורי.
ארוע שני: יציאה מהתבור ב850 עם תרמיקה לא מספיק מסודרת וחזקה ליציאה מביא אותי נמוך לכיוון שדמות. עד עכשיו היום הרגיש תרמלי טוב ויש לי עוד 300 מטר עד הקרקע, אני בכלל לא דואג אני יודע שאני יכול להציל מהמצב הזה בקלות. מחפש את הטריגרים, חממות, עצים, אבק של טרקטורונים. אבל כל טריגר מתברר כלא פעיל ולמרות זאת ולמרות שיש שפע של שדות למטה אני לא מסמן לי אף שדה כנחיתה "אם אין תרמיקה" למרות הביטחון הבצלה הקרבה ובאה.
בגובה 30 מטר אני נזכר להסתכל מעל מה אני נמצא, מטע שקדים, יופי גאון. עם הרכיב הדרומי של הרוח הצלחתי לברוח צפונה בגלייד מספיק טוב לעבור לשדה פתוח ולהתישר מול הרוח לנחיתה.
מצד אחד אפשר להגיד "קורה לפעמים בטיסה זה חלק מהעסק", מצד שני אף אחד משני אלה לא קרה לי ב15 שנה האחרונות לפחות. פעם אחרונה שמצנח עשה לי פרשוטל הוא היה עם 500 שעות לא 130 ופעם אחרונה שנזכרתי בגובה כזה שצריך גם לנחות הייתי ממש בתחילת דרכי.
לכן אני אומר אין שום סיבה שזה יקרה.
אין לי ממש תשובות אבל צריך לחשוב כמה אנחנו באמת לא מודעים לרמת הריכוז שלנו לפני הטיסה. כי במצב טיפה שונה זה יכול להגמר ממש רע.
