אתמול הגענו למבוא חמה עם הגלשנים החדשים לטיסה ראשונה.
לקראת השעה שלוש המראתי המראה קלה ונעימה. לאחר היציאה השתדלתי לשחרר את הגלשן ולתת לו לטוס לאט ככל שהוא מסכים. כבר קיבלתי פידבקים שהפיצ' יהיה רגיש מאוד, ולכן ניסיתי להרגיש את הטרים של הגלשן "בלי התערבות" שלי. שמירת כיוון הייתה פשוטה יחסית והתיקונים לא היו מסובכים לי. כשהגעתי לאיזורי עילוי עשיתי בהם פניות מתואמות של 180 מעלות בעיקר. הפניות הרגישו לי עצלות, אבל כדי למקסם את העילוי לא רציתי להוסיף מהירות.
עליתי יפה ובקלות כ 100 - 200 מטרים מעל לעמדה ויצאתי לשייט צפונה ודרומה. פה ושם נתקלתי בטרמיקות שזרקו לי את הכנפיים לכיוונים לא רצויים והתיקונים שלי היו אולי אגרסיביים מדי ואולי לא היו מספקים. זה לא הרגיש כמו שרציתי או כמו שזה מרגיש בפאלקון. בינתיים עוד לא ברור לי כמה פיצ' להוסיף לפני פניה והפניות לא מספיק חלקות לטעמי.
כשכן הייתי בטרמיקות מוצלחות דווקא הרגשתי בסדר והפניות המתואמות היו סבירות.
ניסיונות לשנות את מצב ה VG לא לימדו אותי הרבה בינתיים. באופן מוזר מאוד, שמתי לב שכאשר הVG מתוח מעט מעל לחצי היה לי קל יותר לבצע פניות. זה הגיוני? כל הזמן היה נראה לי שזה אמור להיות הפוך. מכאן ש - או שלא הייתה לי מספיק מהירות לפני פניות ולכן מאוד התאמצתי בויג'י משוחרר יותר (כ-1/3 VG רוב הטיסה), או שהקשחה של הכנף מקלה עליי להרגיש אותה טוב יותר ולפנות נכון.
לא סמכתי על עצמי שהסיבה השנייה היא הנכונה. ויג'י משוחרר אמור להיות יותר נהיג. לכן שחררתי את הויג'י וחזרתי להקשיב למה שלגלשן יש לספר.
בטרמיקות עדינות הרגשתי שהכנף הפנימית נוטה ליפול פנימה (למרות שאמרו לי שבטי2 זה כמעט לא קורה), והייתי צריך לעשות מדי פעם "היי-סייד" כדי לשמור את הסיבוב המתואם.
למרות שהשתדלתי לשחרר את הגלשן רוב הטיסה ו"לא להתערב" לו, הרגשתי שאני מאוד מתעייף, בידיים בעיקר. ואחרי 3/4 שעה בחרתי לנחות. מעל השדה האחורי של מבוא חמה הרגשתי את הטרמיקות בועטות בי ואת הכנפיים "משתגעות".
לפני כמה חודשים עשיתי סיבוב על U2 וקרה לי אותו הדבר. כל הטיסה שלי הייתה רגועה ונעימה, ומעל שדה הנחיתה הכל "השתגע".
האופן שבו אני נוחת הוא כזה שכאשר אני מגיע לשדה מאחורה ואני מתחיל להרגיש את הטרמליות שלו, אני מוסיף הרבה מהירות (בטיסה על הפאלקון). ייתכן שהוספת מהירות כזו בגלשנים מתקדמים צריכה להיות מתונה הרבה יותר. בפאלקון ה"עודף" מהירות הזה מקל עלי לשמור על נתיב. ב U2 ואמש ב T2 הרגשתי קרוב לאובדן שליטה. ככה מרגיש "יואינג"?
אגב, כשלעצמי, לא חשבתי מבפנים שהיואינג הזה הוא בגלל עודף מהירות או בגלל תגובת יתר וניהוג יתר לגלשן. אני מבחינתי "האשמתי" את הטרמיקות האלימות שיש מאחורה ושאותן אני מרגיש בכל פעם שאני מתקרב לשדה האחורי למעלה.
תחקור שלאחר טיסה הביא אותי לחשוב אחרת. גם צילום הטיסה מראה שכאשר אני משחרר את הגלשן לקראת הפיינל הוא "נרגע".
הטיסה צולמה, אבל אין לי ממש כשרון, תכנת עריכה או חשק לערוך, אז העליתי רק את הנחיתה לטיוב לקבלת הערות והארות:
נחיתהמחכה כבר לטיסת ההתחברות הבאה
אגב, הרעיון הוא לעלות לצפון לרבעוש בעוד שלושה ימים. נשמח למצטרפים
שבוע טוב לכולם,
יוסי.
