יוסי זה בדיוק ההבדל. אצל גונן יותר מתקדם = יותר מסוכן ונתונים כמו אורך ברקסים תקינה ונקודת ספין הם רק כדי לבלבל את הטייס המסכן. אני חושב שהנתונים האלה זה מה שצריך להבין כדי לטוס על מצנח מתקדם באותה רמת בטיחות.
גונן אתה לא צריך להחליט בין הוק לפיק, יש לך עוד מדרגה באמצע ושמה ארטיק. ואם תנסה תתפלא לגלות שאתה יכול לשלוט בארטיק די בקלות רק שצריך טיפה יותר לשלוט בו.
(הכוונה פה היא לגונן אישית ולא נכונה לכל אחד שטס כיום על B)
צוק
ההבדל לא רלוונטי לדיון. מה זה משנה עם הזיקור נבע מניסיון הידוק, ניסיון שמירת כיוון או ניסיון בלימה של ריצת המצנח קדימה?
בלי שום ציניות ובלי צחוקים ובלי נסיון חס וחלילה להעליב.
אם אתה כותב משפט כזה ובאמת לא מבין את ההבדל אל תטוס בשום פנים ואופן על EN D !!!
יש המון הבדל. בטיסה הכנף תזדקר תמיד באותה הנקודה, בשמירת כיוון זה מאוד תלוי כמה המצנח נזרק אחורה בזמן הקריסה וכמה אנרגיה איבד הצד השני. לפעמים הצד הפתוח רץ קדימה וגם ברקס עד לתחת לא יזקר אותו ולפעמים הוא נזרק אחורה מספיק חזק שגם ברקס עד הקרבינה יזקר אותו. עכשיו אפשר גם להוסיף למשוואה את גודל הקריסה, על 30% כנף אתה מזקר את המצנח עם מעט מאוד ברקס, על 60% כנף אתה יכול לתת ברקס כמעט כמו עם כנף מלאה כשהמצנח מעל הראש.
נקודת הספין במצנח מלא בתרמול היא באותו המקום +- כמה סנטימטרים בודדים עם השינויים של התרמיקה. נקודת הספין בקריסה יכולה להשתנות בעשרות סנטימטרים (במצנח שכל מהלך הברקס שלו זה 65-70 ס"מ).
נחזור לשאלה:
למה שני מצנחים שבתקינה אורך הברקס של שניהם הוא אותה מידה אבל באוויר תרמלי אחד מהם מזדקר יותר בקלות מהשני?
לא בגלל שאני רוצה לנדנד אלא בגלל שזו נקודה מאוד קריטית.
וניתן עוד שאלת רמז:
לשני המצנחים שלנו אורך ברקס של 65 ס"מ. האם בשניהם הס"מ העשירי והס"מ החמישים משפיעים בצורה זהה? הן אם אתה משווה אותם על אותו מצנח או אחד לשני.
בינתיים אני אנסה להזכר איפה פורסמו דבריו של לוק ארמנט על נקודת ההזדקרות באוויר תרמלי. אולי אוכל להביא לינק.
לפני שאתה עובר לטוס על מצנח מתקדם לא מספיק להכיר את זה תיאורטית, גם התנסות מעשית של קריסות באוויר תרמלי.
