החל מינואר 2015 יכנסו מספר שינויים בתקינת EN. רובם זה הגבלות על המיקום של הcollapse lines (יש לנו שם לזה בעברית?).
הcollapse lines, בואו נקרא להם "מיתרי קריסה" כי אין לי כוח לעבור כל פעם לאנגלית. אז מיתרי הקריסה הם מיתרים שמחוברים לשפת ההתקפה של המצנח ואינם נושאים משקל כלל, הם מיועדים אך ורק ליזימה של קריסות בזמן התקינה.
אז למה בעצם צריך אותם? במצנחים מהדור החדש עם השחיפים בשפת ההתקפה ובעיקר במצנחים על shark nose (גם לזה צריך להמציא כבר שם בעברית, "כריש" בקיצור מקובל?!). אז במצנחים האלה נקודת החיבור של הA היא רחוקה יותר משפת ההתקפה. מה שזה גורם זה שביזימה של קריסה ע"י משיכה בA, המצנח מאיץ די הרבה לפני שהוא מצליח לקרוס. זה בתורו מביא לקריסה אנרגטית מאוד ולא ריאלית לתקינה.
אז באו חכמים ואמרו OK נחבר מיתרים דקים שלא משנים את חלוקת המשקל וניזום איתם קריסה שעומדת בדרישות של התקינה.
אז מה הבעייה פה בעצם? שמסתבר אחרי הרבה מאוד נסיונות של היצרנים שלמיקום הספציפי של מיתרי הקריסה יש השפעה מאוד משמעותית על ההתנהגות של המצנח אחרי הקריסה שדורשת התקינה. ההשפעה כל כך משמעותית שאתה יכול לקחת מצנח EN C מובהק ואחרי מספיק נסיונות להצליח למקם את המיתרים ככה שבתקינה המצנח יתנהג כמו B ובעצם גרמת למצנח EN C לקבל תקינה של EN B ובעצם לקבל חותמת שהוא מתאים גם למתחילים.
כבר דיברנו על כל המצנחים האלה שתוכננו כמצנחי D ועברו C או תוכננו כמצנחי C ועברו B, וכמה זה עושה את התקינה בעייתית ככלי קביעה של רמת ההטסה הנדרשת לכל מצנח.
באה התקינה ועומרת ליצרנים "עד כאן". מותר להשתמש במיתרי קריסה אבל אתם לא מחליטים איפה לחבר אותם, אנחנו מחליטים.
מצד שני באים היצרנים ואומרים "אתם פוגעים ביכולת להוציא מצנחים עם כריש". הכריש כמובן עמיד יותר בפני קריסות וקורס פחות. אבל זה לא מה שהתקינה בודקת (בינתיים), התקינה בודקת איזה רמת טייס צריך אחרי הקריסה.
הדיון בפורום העולמי