אתמול בתבור הגענו מוקדם, לקראת השעה 10.
הכל היה שתיל. לא רוח, לא טרמיקות.
אפילו המצנחים לא חשבו להגיע בשעה הזו ביום כזה...
לאט לאט התחילה העמדה להתמלא. בסביבות 11-12 פרקנו את הגלשנים מהאוטו והתחלנו להרכיב. רוח עדיין לא הייתה, אבל משבים קלילים של אנבטית באו מדי פעם.
בסביבות 12 מצנחים התחילו להמריא, ויצאו בסייקל מצויין לכל הכיוונים.
מיד אח"כ נכבו שוב התנאים ומי שיצא קצת אחרי פספס וסיים את היום בשדה.
בסביבות 14:00 התחילו להתחזק המשבים, אך הם היו מאוד דרומיים והיה קשה להמריא.
גלשנים התחילו לצאת, אך זה היה מוקדם מדי ולא הצליחו להחזיק.
בשעה 15:00 (כמו התחזית של צחי) המראתי והצלחתי לתפוס אחת קטנה בשלוחה הדרומית שמעל למגרש הכדורגל. לאט לאט טיפסתי איתה ל 800, והחלטתי לצאת עם הטרמיקה הזו, אבל זו הייתה מחשבה מאוד אווילית. הרוח הייתה דרומית ולא מורגשת. סחיפה כמעט שלא הייתה והטרמיקה לא יצאה לשום מקום. אחרי המון טירמול מעל להר ובגובה של בערך 1200 החלטתי לשים אף לכיוון כמא. בשלב הזה הילד היה בחלק המערבי של התבור עם מחשבות לנצל את היום עם הרוח החלשה לטובת טיסה מערבה. אני ידעתי שפחות או יותר אני לבד בשמיים וזה הפך את הטיסה שלי להרבה יותר רגועה ומהנה.
מעל תחנת הדלק של כמא אני עוצר לתדלוק שמביא אותי כמעט עד שרונה. שם אני יוזם עוד לג לכיוון הבריכות של יבניאל. הן מספקות את הסחורה יפה
אחרי כמה סיבובים שבהם אני לא מוצא את המשך הטרמיקה, אני ממשיך לכיוון הצמח.
הפעם החלטתי לא לטוס ממש מעל לכביש, אלא יותר להיות בזויות גישה שיתנו לי אפשרות להגיע לשדות הנחיתה שאני מעוניין בהם (אחד מחוץ ליבניאל, השני בצומת אלומות). כך יצא שהפעם בחרתי בנתיב דרומי לכביש ויותר ישיר לכיוון הצמח, ולא בזבזתי גובה בדרך. החל מהירידה מרכס יבניאל (גובה בערך 1050) לא מצאתי שום עילוי. מצד שני גם לא פגשתי סינקים עצבניים, כך שלמעשה היה לי את הגלייד הרגוע והארוך ביותר שחוויתי עד היום, רוב רובו במהירות טרים. היה לי המון זמן להסתכל בנוף ולחוש את המפה האוירית מלמעלה. מה שנתן לטיסה איכות מאוד חלומית. בד"כ בטיסות נדרשת ממני המון עבודה, והפעם היה בעיקר פאן
את רכס אלומות אני חוצה עם גובהשמספיק לי בשביל להגיע רק עד קצת אחרי מרכבות הירדן, ובלי גובה מספק לצמח או מעגן. מעל מרכבות הירדן אני עושה סיבובים רחבים אך מעלה חרס בואריו השקט. מתכונן לנחיתה, מחפש כיווני רוח על הקרקע, אבל פה עדיין הכל שתיל. מזהה רוח נקודתית (משב) על כמה צמרות בירדנית, אך מסביבם הכל עדיין עומד. מחליט לנחות לכיוון העליה בשדה, כמו שלמדתי שטוב לעשות ברוח אפס.
בכל זאת, נחיתה לכיוון העליה יש בה משהו טריקי. הקרקע מתקרבת מהר מדי יחסית למה שאני רגיל בשדה שטוח. בזמן הראונדאאוט אני מוצא את עצמי נמוך מדי וכמעט בגובה הקרקע. אני משחרר מעט את הצלעות, נותן לגלשן לעלות קצת בגובה, אך זה מאוחר מדי. את המגע בקרקע אני עושה עם שפשוף קליל של הברכיים, הפלייר התצ'קמק והגלשן נוחת בכבדות על הבייס.
סה"כ נחיתה קצת לא יפה אבל גם ללא שום נזק.
מנוחה בצל,
קיפול הגלשן,
טבילה בירדנית עם אנדרו והילד שבאו לאסוף...
ולחשות שבבוקר הייתי פסימי עד כדי לא לרצות לצאת ליום גלישה כזה "מעפאן"...
מסתבר שהתחזית של צחי וחגי קלעה
