יום שישי 16/05/2014 תבור.
יום עם רוח קלה מאוד, שאמורה להצפין מוקדם.
קורס טיסות מרחק של ירון מגיע לעמדה, אני מקשיב לתדריך של הבוס תוך כדי בדיקת הגלשן.
"... הטרמיקות יהיו צרות והרוח לא תהיה דומיננטית. כשתיפגשו טרמיקה תחדדו. מי שיצליח לתפוס יגיע רחוק היום. הרוח לא תהיה דומיננטית..."
שני מצנחים כבר עלו לגובה ויצאו לקרוס. שאר המצנחים מתחילים להמריא. אני רואה שהמצנחים מחזיקים בגובה העמדה ועד 200 מטרים מעל ומחליט שזה זמן טוב לצאת. בחוץ תופס קטנה שלוקחת אותי לגובה האינברסיה - 930 מעפ"י באותה שעה. סחיפה לא משמעותית עד לא קיימת. הטרמיקה נעלמת ואני מתחיל לאבד גובה. דודי ממריא לסייקל המת ונוחת. לפני העמדה אני מוצא משהו קל ומצליח לשמור עליו. תוך כמה דקות הכל מתחזק ואני ביחד עם המצנחנים מתקבצים כולנו לטרמיקה הזו שמול העמדה וקצת על הצד הצפוני של הסכין וכך עולים אט אט לגובה 1260. שם הטרמיקה נעצרת ואנחנו ממשיכים להסתובב על ה- 0 שלה, כמו להקת חסידות משועממת.
הואריו מראה שכבר עברו 25 דקות טיסה (כך נדמה לי, עוד לא הצלחתי לחלץ את הטראק) ועדיין אנחנו מעל לתבור, כמעט לא זזים עם הטרמיקה מהמקום.
אני מתחיל לפתח בחילות ולא נעים לי להמשיך להסתובב.
הצוואר מתחיל לכאוב, כולם שומרים על אותו כיוון סיבוב, עושים מאמצים לשמור גאגל יפה ובטיחותי בטרמיקה. אין מצב לשינוי הכיוון למרות הצוואר שמתחיל להשמיע קולות.
נמאס לי, כלום לא קורה פה ואני מחליט על יציאה לכיוון כפר כמא.
מאוחר יותר אדבר עם צוק והוא יגיד לי שיום כזה של רוח חלשה חבל לפספס על טיסה סתמית למ"ח. יכולתי לטוס צפונה או דרומה בכיף
צוק צודק, אבל אני עוד לא ממש מיציתי את הנתיב הזה ועדיין כיף לי לחקור אותו.
מעל תחנת הדלק של כמא אני עוצר לתדלוק. חוזר להסתובב ושוב חוזרות הבחילות. הרוח עדיין לא דומיננטית, ואני מתייבש על הטרמיקה ארוכות עד שאנו מגיעים לשרונה. הבחילות מנצחות ואני מתחיל לתפור לג לכיוון יבניאל. גובה ממה שאני זוכר כ 900 מטרים. בדרך אני עובר דרך כמה טרמיקות של לי-סייד על רכס יבניאל, אבל לא מסוגל לטרמל ורוצה רק טיסה ישרה. מקוה שעד אלומות ואחרי שארגע קצת ימצא לי עוד איזה תדלוק. מתסבר שהבחירה לא לטרמל הייתי התחלת האפילוג של הטיסה הזו. בעמק אני לא מצליח להאחז בכלום ועד אלומות אני כבר בגובה 200 מטרים מעפ"י. מתכונן לנחיתה. ממש בין הבסיס לפיינל אני פוגש בטרמיקה, לא נראה לי לעניין לטרמל פתאום בגובה כל כך נמוך ובשדה טריקי ופעיל שכזה, אני מסיים את ההכנות לנחיתה. כל הדרך אני מסתכל בחץ היפה של ה gps שמראה את כיוון הרוח. חלשה מערבית עם רכיב דרומי (ממה שאני זוכר) את הדגלים שכחתי, לחפש סימנים לרוח על הקרקע שכחתי, אני מאוהב בחץ הקטן...
סוף הפיינל, הגלשן לא מראה שבא לו לרדת. אני מבין שאני נוחת אולי בגבית. אין פלייר כי התזמון שונה מאוד בגבית ואני לא מצליח לתפוס את הרגע הנכון. מספר צעדי ריצה על הקרקע, הבייס נעשה כבד, הריצה נגמרת והבייס יורד לקרקע בכבדות. אין שתילה והנחיתה מסתיימת בשלום. משתחרר מהגלשן, מסתכל מסביב, כן. מזרחנית חשודה באלומות. מה לעזאזל קורה פה?
שעה ורבע אח"כ, אני יושב בצל מתחת לגלשן ומחכה לאיסוף, פתאום הגלשן שלי מתחיל לנסוע אחורה "היי, חכה רגע, לאן אתה חושב שאתה הולך?" אני מחזיק בכבלים, עוצר את הגלשן והופך אותו עם הגב לרוח, הפעם לכיוון הנכון (צפ' מערבית). הבריזה הגיעה סופסוף
מה לעזאזל עשתה שם המזרחית? זה כבר כמה שבועות שאני קולט שיש מזרחית בעמק אלומות פוריה בשעות הצהריים ולא מבין מה היא עושה שם.
למחרת אני יושב בואדי ערה. הרוח בואדי דרומית, למרות שאני יודע בוודאות שיש בחוץ בריזה מערבית חזקה. אני חושב לי איך הואדי משנה את זרימת הרוח. מדמיין לעצמי את הרוח כנוזל שחודר לואדי ועולה בו למרות שהכיוון ניצב לרוח הכללית. איך זה קשור לאלומות אני שואל? למה שם הרוח משנה כיוון? הרי ואדי אלומות לא ניצב לרוח. למה היא "נשפכת" בכיוון ההפוך??
ואז נופל האסימון. אנבטית של עמק הירדן "נשפכת" למעלה לכיוון אלומות ופוריה. הרוח הכללית הייתה חלשה, ולכן "האנבטית ניצחה!!!"
נזכר שחגי כבר הזכיר את זה, נזכר שצחי כבר דיבר על המזרחנית המתעתעת בגובה הקרקע, צוחק לעצמי. יש דברים שרק הניסיון מכניס לראש...
שבוע טוב לכולם,
המראות בטוחות ונחיתות רכות
