יום שבת סוף סוף יצא לי לטוס אחרי שבועיים של עבודה מטורפת לחלוטין. עייף, כל הגוף כואב אבל נחוש לטוס כי תכלס אני חולה על הספורט הזה.
המראה בין הראשונים, בהתחלה תנאים לא קלים על ההר אבל תופסים אחת נחמדה עם עוד חברה ועולים ל1500. חלק טסים מזרחה חלק טסים צפונה. אני מאוד לא מרוכז ולא ממש מצליח להחליט מה אני רוצה לעשות, שלא כמו בד"כ ההטסה לוקחת חלק גדול מהריכוז המועט שגם ככה היה לי. את האזור אני מכיר כמובן טוב מאוד ולמרות זאת אחרי הטיסה כשאני עובר על תמונות מהמצלמות (קסדה ואחת קטנה על המצנח) בחלק גדול מהטיסה הייתי בכלל לא איפה שחשבתי שאני. כשחשבתי שאני מדרום לכפר תבור עם ארואסטה בעצם היינו כמעט בכדורי. כשחשבתי שאני מתרמל מערבית למאגרים בעצם הייתי מעל הפינה המערבית של שרונה. נכון שאין חשיבות למיקומים האלה כלכך בגובה של 1300+ אבל בהתחשב בכמה אני מכיר את האזור מדובר ברמת ריכוז מאוד ירודה.
אז אחרי כמה זיגזגים לא ברורים בין שרונה ואילניה הגעתי נמוך מאוד לאלומות (כ350). מעל החממות שצמודות לקיבוץ מצאתי תרמיקה קטנה וקשה עם סינקים שהגיעו ל4- מסביב, כשכל הזמן אני חושב "אם יש 4- יש גם 4+" אבל תכלס כל סיבוב אני מאבד כ10 מטר גובה. אחרי ריב ארוך עם הנבלה אין לי ברירה ויוצא לנחיתה. בוחר שדה, רואה על הדגלים שהרוח מזרחית ומתחיל שמיניות על השדה.
גובה 50 מטר אני בטיסה צפונה המצנח נזרק בהרבה אנרגיה שמאלה להטייה חזקה, ממש מנסה להכנס לספירלה. תגובה חזקה על הברקס החיצוני וקלה על הפנימי והמצנח חוזר מעל הראש מייד, משחרר, טס כמה שניות ישר ופונה חזרה לנחיתה. עכשיו כבר יש לי גובה להגיע לנחיתה בטיסה ישרה, לא צריך כבר שמיניות. כל הארוע שניות בודדות, שינוי כיוון בארוע כמעט 90°, הכנף לא קרסה בשום שלב.
תמונות מהמצלמה על המצנח שמצלמת כל 2 שניות, ז"א בין התמונה הראשונה לשלישית עברו 4 שניות. מצלמת הקסדה מצלמת כל 3 שניות ופספסה את הארוע לחלוטין.
טס ישר צפונה. הוספתי חץ על האי תנועה שיהיה קל לזהות את שינוי הכיוון.
[attachthumb=#]
מנסה להתהפך.
[attachthumb=#]
טס בערך מערבה.
[attachthumb=#]
מסכנות שלי.
* לא משנה כמה אתה לא מרוכז במשך הטיסה בנחיתה צריך להיות מרוכז.
* לא משנה כמה אתה לא מרוכז לשלוט במצנח חייבים.
סה"כ הורדת חלודה, נקווה שבסופ"ש הבא נוציא טיסה נורמלית יותר.