צפונית מעל המגבלות. בדשא בנתניה, אני קורא כתבה בנשיונל ג'אוגרפיק ישן.
"בערך חמישית מהמוח מוקדשת להתמודדות עם העולם החזותי שסביבנו"
פתאום אני מבין את החידוד הנוסף שאני מקבל כאשר אני סוגר עיניים בטרמיקה.
אני מפנה אנרגיה לתפקודי מוח אחרים. תחושה מתעצמת.
כאשר אתה משתיק את האנליטי אתה נותן הזדמנות לתחושה לצמוח.
צד שמאל של המוח שאחראי על אנליטיקה מוריד פעילות וצד ימין לוקח, בונה פאזל משאר החושים ומייצר תחושה מתורגמת לתנועת גוף מתואמת עם הכנף.
פנדולום מושלם בתנועה מתואם עם הזרמים.
אינטואיציה בתנועה.
*
אני יושב עם סבסטיאן על שפת האגם. כתומים וורודים של סוף יום. דייגים חוזרים לחוף בסירותיהם. קול המשוטים מלווה שיחתנו חרישית.
אני עדיין לא מצליח להפנים את התאוריה לזמן אמת תוך כי טיסה. הבדל בין מיפוי טרמיקה לבין התמרכזות, נקודות ייחוס בקרקע, כיוון רוח משתנה, עוצמת רוח משתנה.
אני קוטף דשא ומספר, לועס עלה ומספר. מבטו של סבסטיאן הרחק מעבר לרכס, הולך לאיבוד בפסגות המושלגות.
"אקותה מוא, מון אמי" הוא אומר במבטא צרפתי כבד, מרים ידו ומצביע הרחק.
"אתה טס עם עודף משקל בראש. ההבנה תיספג תוך כדי טיסה. בטרמיקה, תן לעצמך לחוש. תחוש את הלחץ ותתמגנט אליו."
"סב... להתמגנט???"
"תן ללחץ לקחת אותך. תפגוש את הלחץ בלחץ תואם. לחץ מתגבר, תוסיף הטייה."
אני מסתכל עליו בשקט.
"יש לך סלט בראש. תנקה את הראש, תתמקד בתחושה ותראה."
"איך?"
"סגור את העיניים"
אני ממשיך להסתכל עליו.
"לך לך מעדת עמיתייך, טוס לקצה הרכס, תפוס גובה מעל קופסת החול שלך, וסגור עיניים."
אני בוהה בו.
" תוריד את כמות הדטה הנכנסת, תתפנה לך אנרגיה"
הוא מחייך. "אל תסתכל עלי ככה...צוללים יכולים להחזיק יותר זמן מתחת למים עם עיניים סגורות..."
"ומה עם לראות לאן אני טס?"
אתה לבד, נכון?
נכון.
אתה בתוך קופסת החול, נכון?
נכון.
אתה לפחות 1000 מטר מעל העמק, נכון?
נכון.
אז כל עוד אתה עולה, מה זה משנה?
או.קיי...
לך לשם, תהיה לבד, בין טוליקט לפגודה, בין הנחל לבית הספר,
מעל 2000, כשהוואריו מצפצף, סגור עיניים.
העולם שלך יהיה בנוי מתחושת הלחצים ואישור הוואריו.
כאשר העיניים נפתחות, תבין מיקומך ותפענח תנועתך.
סגור אותם שוב.
אל תאמץ.
תן לתחושה לצמוח ותן לרפלקס מנוהל הישרדות להתחלף בפתיחת עיניים איטית.
מבט סופג מציאות מאשש תחושה.
סגור עינייך עם חיוך.
תרגיש.
יחד עם התחושה, תפתח לאט את העיניים.
תסתכל, תספוג דרך המבט וסגור את העיניים באיטיות.
תן לתחושה לקחת שוב.
באיטיות, מסתכל על העולם מאחורי ריסייך, תן לתמונה להיבנות.
הערה:
"קופסת החול", איזור האימונים נמצא 10 ק"מ הרחק ממרחפים אחרים, מעל ריבוע של 3קמ על 3 קמ עם 1000 מטר מעל הקרקע. כמובן, רזרבי.
