אלגודונאלס, עמדה צפונית. פורסים על השביל ויוצאים משטח נוסח תבור צפון מעל סבך סגנון הכמון. סרט מתנפנף מדי פעם. שני האחרונים צללו. סיגמה 8 בשלושה נסיונות כושלים. הוא יוצא ורכס מחזיק אותו. אני לופת את הפטריה. אני הבא. כנף חדשה. EN-C.
הבטן מתכווצת ומחשבת פחד נוספת מחפשת מרגוע בנשימה עמוקה.
הטאלה (TALA) פרוסה. מיתרי A שוכבים. ממתינים. דקות חולפות. משמאל, בקצה הרכס אחד המקומיים שהמריא מזה דקות ארוכות תופס משהו. הוא עולה פעם ראשונה מעל גובה העמדה. אלברטו, מדריך וותיק, צועק שמשהו נכנס. אני מסתובב, מחפש את המשיכה בשני החוטים שבידי. מתחיל להיווצר מתח ואני עוזר, עדיין בנוסח דייג. מבט זריז על אלברטו, שמרים ידו עם משב נכנס. משיכה עדינה והכנף עולה ישר אל תוך הרוח ובשני צעדים אני בחוץ.
זה כל כך שונה מכל דבר שהיכרתי שברגע הראשון אני בהלם. הכנף גוזרת את האויר בצורה שונה. המעוף מרגיש אחרת, משוחרר יותר. פתאום דחיפה מימין ואני נכנס עם גוף וברקס כמו שאני רגיל בסיגמה ומכניס את הכנף לספין. אני מרגיש את ההחלקה, משחרר ברקס ימין, כנף ימין נפתחת, ואני חוזר ימינה רק עם היגוי גוף. נשיפה ארוכה.
צריך רק ללחוש לטאלה את רצונך.
אני עולה בתרמיקה עדינה מעל העמדה. העולם יפה.
מבט מעלה ואני מתקשה להבין. אני מסתכל ורואה כנף בית ספר. 50 תאים.
כנף שמרגישה למתחילים עם ביצועים לתחרויות.
זה לא מסתדר לי. אני מסתכל מעלה שוב ורואה משהו שדומה יותר לסברה, הראשונה שלי מאשר לסיגמה7 אשר מסיימת ימיה.
דיברנו אתמול על זה עם חסוס, תופר מצנחים ומנהל את מועדון הרחיפה CIVA.
"אם אתה מצליח לקבל אותו עילוי עם פחות תאים, תדמיין מה הוא יעשה בתחרותי..."
"כי מה?"
"כי הוא יגדיל מספר תאים לקבלת איזון בין חומר,צורה ומעוף."
אקיס מחייך לנוכח התדהמה במבט שלי ומרגיע אותי שלא תמיד מבינים אותו.
אני בלרינה במעוף פרפרי. הכנף שובבה.
רצה קדימה, מריחה זרמים, מובילה.
אין לי מושג איך להגדיר את זה.
ברוס גולדסמית מרגיש לי כמו דה ווינצ'י.
תתחיל בחושים.
אני שומע אותה פחות. בטיסה שקטה, שומעים פחות את המיתרים.
אני רואה פחות כנף מעליי.
אני משוחרר יותר. אני טס משוחרר יותר.
לא יכול לחכות לטוס איתה בנתניה.
חיבוק,
קרלוס