שאלה בנוגע להרגשת המצנח בהמראה

[ira_yifa]

בעקבות הדיון בנוגע להמראה של אבי.

צריך להרגיש את המצנח לאורך ההמראה כמו בכל שלב אחר בטיסה.

הטכניקה שאני מכיר להרגיש את המצנח היא באמצעות הברקסים. מצד שני, פעמים רבות המליצו לי להמריא בלי ברקסים בכלל.
אז איך מרגישים את המצנח? רק מהרתמה? אם כן, זה מפחית משמעותית את התחושה של המצנח.

[עומר כהן]

אז איך מרגישים את המצנח?

גם עם הברקסים, אבל בעיקר עם רצועת החזה.

פעמים רבות המליצו לי להמריא בלי ברקסים בכלל.

צריך להרגיש לחץ עם הברקס.

[רולי]

בעקבות הדיון בנוגע להמראה של אבי.

צריך להרגיש את המצנח לאורך ההמראה כמו בכל שלב אחר בטיסה.

הטכניקה שאני מכיר להרגיש את המצנח היא באמצעות הברקסים. מצד שני, פעמים רבות המליצו לי להמריא בלי ברקסים בכלל.
אז איך מרגישים את המצנח? רק מהרתמה? אם כן, זה מפחית משמעותית את התחושה של המצנח.

לא אמרו לי. לא שמעתי. זו מניסיון אישי בלבד.
אין בלי ברקסים בכלל. אני שומר על פיץ'  בכל רגע נתון. ואם המיצנח לא מבקש , אני לא נותן. אבל הלחץ על הברקסים גם ב0 משיכה . מוכן לתת ברקס כדי לתקן במידת הצורך. אני מניח שברוח חזקה יהיו יותר משוחררים וברוח 0  קצת משוכים בתאוריה, כי גם פקטור הריצה משנה איך וכמה אני משתמש בברקס. גם כניסה של משב או טרמיקה, או נפילה לסינק ישנו את המצב.
בקיצור... כל המראה דורש משהו אחר. אין בלי או עם באופן קבוע. גם משיכה של סנטימטר יתן לך תחושה יותר טובה עם החופה תרצה לרוץ קדימה. 0 ברקסים עלולים להפוך לתחושה מאוחרת , ריצה קדימה וכריסה כמו שרואים בסרט.

[ניר ארואסטי]

בעקבות הדיון בנוגע להמראה של אבי.

צריך להרגיש את המצנח לאורך ההמראה כמו בכל שלב אחר בטיסה.

הטכניקה שאני מכיר להרגיש את המצנח היא באמצעות הברקסים. מצד שני, פעמים רבות המליצו לי להמריא בלי ברקסים בכלל.
אז איך מרגישים את המצנח? רק מהרתמה? אם כן, זה מפחית משמעותית את התחושה של המצנח.

לא יודע מי אמר לך את זה,תשתדל לא לישם את זה!

השילוב של ריתמה וברקסים וראיה הוא התשובה לדעתי. 

[צוק]

ארואסטי אני לא מסכים איתך.
(אני מודה שעד היום בעצם ביצעתי את זה אוטומטית, ורק עכשיו אני בעצם חושב על זה)
שורש הטעות לפי דעתי הוא כאן

רק מהרתמה? אם כן, זה מפחית משמעותית את התחושה של המצנח.

בזמן ההמראה (יותר קל לשים לב לזה ככל שהרוח יותר חלשה) אתה מפעיל כמה שיותר משקל קדימה על רצועת החזה, ובגלל זה מרגיש מצויין את המצנח. מספיק שהוא רץ טיפה קדימה, וכבר אתה "נופל" כי אין מה שיחזיק אותך, ואטומטית אתה מוסיף ברקסים. כמובן שלהפך גם נכון, כשהוא מאחוריך אז הרבה יותר קשה לך ואתה לבד משחרר את הברקסים.
אחרי שנאלצת מסיבה כלשהי להשתמש בברקסים אז כמובן שאתה מקבל מהם פידבק כרגיל.
שמירת כיוון מן הסתם עם הברקסים אבל התחושה מגיעה מהכיוון אליו המצנח מושך כמובן.

לסיכום כמובן שבהמראה יש הרבה שימוש בברקסים לכל אורך הדרך אבל בזמן הריצה עצמה הפידבק הראשוני והעיקרי לא מגיע מהברקסים, ובטח שלא מראיה כי כל הגוף נשען קדימה ואתה לא מסתכל על המצנח אלא אם כן יש בעיה.
אם תחשבו על ההמראה ה"אידאלית" (לא משנה אם אחורית או קידמית), אז לאחר שלב ההנפה וייצוב המצנח לא יהיה כל שימוש בברקסים.

[ניר ארואסטי]

יש בנינו נראה לי אי הבנה ואני חושב שאנחנו אומרים את אותו הדבר.

אפשר להניף,להסתובב,ולרוץ שידיים לא אוחזות בברקסים, עשיתי את זה לא פעם.

אני לא ממליץ בעליל להמריא ככה!

שהרוח חלשה עד בכלל,אתה מרגיש את רצועות הכתפיים ולברקסים חוץ מלזקר אין שימוש. את מנח המצנח אתה מתקן תוך כדי ריצה לצד שנופל.
מצנח מתחילים נותן פחות פידבק ולכן אני אומר שגם אין תחליף למבט שאתה לא יודע מה קורה עם החופה ולכן אני אומר ש... ברקסים,ריתמה,מבט  הם שלושת הנקודות החשובות שכול אחת מהם יכולה לעזור לשני.
ברגע הזה שאתה מתחיל לרוץ והמצנח צובר תאוצה,גם לברקסים יש משמעות.

לאנשים שהשליטה הקרקעית שלהם באה כאינסטינקט כמוך,זה ברור לך שהוא מושך תשחרר בקרסים והפוך, אבל כבר ראינו טיסיים,אפילו ותיקים עם שליטה קרקעית  לקויה.
ולכן שוב אני אומר. שליטה קרקעית הוא המתכון להמראות ונחיתות בטוחות,בכול גיל,ותק ואגו.

[צחי רייל]

טוב רוב התשובה כבר ניתנה אז רק אתן את דעתי.

כמו שנאמר מרגישים את המצנח דרך רצועת החזה אם נשענים קדימה כמו שצריך. שלא כמו צוק אני לא חושב שזה בא במקום התחושה בבקרסים אלא בנוסף. התחושה בברקסים מגיעה לפני שהברקס מאט את המצנח בצורה משמעותית לכן אין סיבה לא לתת טיפה לחץ כמו בטיסה אקטיבית ולהרגיש את הכנף גם בברקסים. כמובן שכמו בכל שלב של הטיסה הברקסים לא אמורים להיות סטטיים ואתה אמור להרגיש איך מה שאתה עושה משפיע על המצנח וברור שאם אתה מרגיש שאתה מאט את המצנח יותר מידי את משחרר קצת.

לברקסים יש תפקיד חשוב בהמראה והוא להשוות את קצב התאוצה של המצנח עם הטייס (בא בשילוב עם עבודת הרגליים). אחרי שהנפת והסתובבת השלב הבא בהמראה זה האצה. אתה מאיץ את קצב הריצה שלך בהתחלה אתה מאיץ גם את המצנח אבל ככל שהמשקל עובר לחופה המצנח האיץ מעצמו וצריך לשמור את הקצב אחיד ככל שניתן.

למבט יש חלק מאוד חשוב בהמראה אבל שלא כמו בהנפה שבה אנחנו בודקים שהכל תקין בשלב ההאצה של ההמראה אנחנו כבר אמורים לדעת שהמצנח תקין ואין מה להסתכל עליו יותר, להפך הסתכלות על המצנח בזמן הריצה רק מפריעה למה שהמבט באמת צריך לעשות. בזמן הריצה המבט צריך (הייתי אומר אפילו חייב) להיות ישר לפנים ולאופק, ז"א ישר גם בצידוד ימין שמאל וגם למעלה למטה. מבט ישר לאופק הוא אחד האלמנטים החשובים ביותר בשמירת כיוון, וקשה שבעתיים לשמור כיוון כשאתה מסתכל למעלה או לכיוון אחר כלשהו.

התרגיל שבן דור הציע בשרשור השני הוא חשוב מאוד לדעתי בתירגול שליטה קרקעית. לעמוד במקום עם המצנח מעל הראש (רצוי ברוח בינונית לא חזקה) ופשוט להתרגל להרגיש את המצנח ולשלוט בו כשאתה סטטי על קרקע.
אם תשחק עם המבט תראה שיותר קל לעמוד 2 דקות רצוף כשהמבט לך ממוקד באופק לפנים מאשר לעמוד דקה שהמבט שלך ממוקד בשפת ההתקפה של המצנח.
למרות שמי ששולט באמת טוב בסופו של דבר יכול להגיע לרמה שלא משנה לאן הוא מביט.
אחרי שאתה בקלות עומד כמה דקות בשליטה אפשר לעשות משחק שדי אהוב עלי (לעולם לא לעשות את זה בעמדת המראה. גם אם אתה רק מתרגל בעמדה.) ולעצום עיניים כמה שיותר זמן כשאתה עומד עם המצנח מעל הראש. שוב, לעולם לעולם לא לעשות את זה בעמדת המראה גם לא ברכס רק על דשא גדול כמו פרק הירקון או מגרש רוגבי/כדורגל.