בז עומד במקום, באוויר, מול הרוח, מול הים, מול השקיעה.
טיסתו אינה עניינו, כפי שנשימתנו אינה עיניינינו. היא פשוט מתרחשת.
הוא מרוכז אחר מבטו בקרקע, מרוכז בלחם יומו. הוא מרוכז במקום אחר.
טיסתו אינטואיטיבית, טבעית מגיבה לרוח, בעדינות נוצה מעדנת טיסתה.
עניינו במקום אחר, מאפשר ביצוע מאלף.
כמרחף, רתום לכנף, מציאת הנקודה זה יותר עניין של הרגשה מאשר תכנון.
חוקי הטבע מופנמים, האנליזה משדרת מגבלות והזדמנויות בתמצות.
אני מאפשר לרגש לקחת, משחרר את המבט, בוהה בשמש השוקעת ולרגע, מרגיש בז.
לרגע, עומד במקום באוויר, עיניי מזוגגות עננים זהובים, אני בז.
משוחרר, מפוקס, בהיר, טיסתי מחוץ לעצמי. שניות קסומות.
