אני מניח שהמצנח של עומר במידה S ואולי אפילו XS. האם יכול להיות שאתה כבד עליו?
טווח המשקל הוא 70-90 כך שעירא בקצה העליון, שזה טוב עם המצנח הזה, יותר יציב (כמובן שלטוס בקצה העליון יש את החסרונות הרגילים.) אני בשביל להגיע לטווח העליון טס עם באלאסט של 5-10 ק״ג.
עומר - מדוע אתה רוצה למכור את המצנח? אני מאוהב בו...
קודם כל נמאס לי לטוס עם באלאסט. בלי באלאסט אני בדיוק באמצע הטווח (80ק״ג), אבל חסר לי לחץ בכנף והיא מרגישה לי פחות נוח. כשלפני כמה חודשים יצא לי לטוס על מנטור 2 XXS (60-80)
הבנתי שזו המידה שלי.
המנטור מצויין, אבל הוא כנראה לא הטעם שלי.
הברקסים מאוד קשים, ואחרי שעה באוויר אני מחכה לסיים את הטרמיקה שאוכל להניח את הידיים על ה-C. אחרי טיסות של שעתיים-שלוש הידיים כבר פשוט גמורות.
אבל הסיבה העיקרית היא, שהוא לא משרה עלי תחושת ביטחון. אני טס עליו כבר כ-200 שעות, בלי אף קריסה משמעותית או אירוע משמעותי. ב-siv הוא התנהג די יפה. ועדיין לא מרגיש לגמרי בנוח תחתיו. הוא פשוט זז המון גם בפיץ׳ וגם ברול.
אני אף פעם לא מרגיש נוח לשחרר את היד מהברקס, בשום גובה ובשום אוויר.
כשניסיתי את ה-RUSH3 בקולומביה זה היה הרבה יותר נוח, גם הברקסים ובעיקר הפיץ׳.
בקרוב אני אתחיל לחפש משהו עם אותם ביצועים ופחות דרמה, ובמידה שלי.
השיפוט שלי הוא לא אובייקטיבי, קניתי את המצנח רק שלושה חודשים אחרי הקורס, ולמרות שפה ושם ניסיתי משהו אחר, הוא רוב מה שאני מכיר. ההכרה של כמה מסוכן הספורט שלנו התרחשה איתו, בנוסף לתאונות שראיתי. הדברים האלו משפיעים על השיפוט שלי, ואולי זה לא אשמתו. בכל זאת, אני מתגעגע לתחושה של בלוק מעל הראש שנתנו לי שאר המצנחים שניסיתי (ניביוק קויוט, ג׳ין בולרו, ראש 3, הוק 3 וB של מק פארא).
בקשר לתנאים באותו היום, לדעתי הם היו נוחים ומתאימים עבורי. חיכינו כשלוש שעות בעמדה לפני שהמראנו, הרוח כל הזמן היתה במגמת ירידה, והפרש המשבים היה נמוך. כשאנחנו ירדנו לשדה התחתון, בעמדה עצמה כבר התכוננו להמראה מנשה ולשובר, והמריאו מעט אח״כ. גם בטרק של מנשה שטס ברוח גב אפשר לראות שהרוח לא חזקה מאוד. בשדה התחתון הרוח היתה סביב 20 רוב הזמן, עם מעט פיקים של 30.
התנאים כנראה לא היו מתאימים בשביל לנסות כנף חדשה.
זו פעם ראשונה שהייתי בשדה התחתון, וזה מקום פשוט נהדר לתרגול שליטה קרקעית, המראות ונחיתות, ולשחק עם הכנף. עמדה פשוט כיפית, ואני כבר מחכה לחזור לשם.
תודה לאריה שנתן לי לשחק עם העפיפון. אחלה דרך להעביר את הזמן עד שהרוחות נרגעות. תודה לחברים בעמדה,
ובמיוחד לעירא, על הטרמפ, על שריחם על הכנף שלי בשליטה קרקעית בשדה קוצני, ובעיקר על שנחת בשלום.
