מכל הלב.
ביום שבת,אחרי המתנה ארוכה ,בזכרון הלא כל כך מוכרת לי , (בהשוואה לתבור לשרונה או להר הארי)... הגעתי להמראה 570 שלי. 400 שעות ועוד כמה דקות בטיסה מקומית שהתחילה מכונת כביסה ונגמרה במרגרינה.
דפוק בשכל? רושם הכל? מאבד הכל?... יכול להיות. אבל כנראה שאני נהנה מזה.
לפעמים (ביקר בשנה הראשונה ואחרי האירועים שהיו לי) חשבתי שלא אגיע. או שאעזוב ...או...
כנראה למרות שאני חרש, יודע לשמוע. ויש כאן חבורה נחמדה של חברים שדואגים לחברים. או מרחפים שדואגים לכולם.
היו גם היו אירועים שסימנו אותי באש. גם בהם אני נזכר בהרבה רגעים. ומתגעגע. וכואב, למה הם לא כאן.?
אני מודה, (עם ההסתייגויות שמי שמכיר אותי יודע), לשימי שנתן לי את הכלים הראשונים.
לרומן שהשלים בי את החסר. את בלו סקי על הSIV.
אני עוד נהנה מכל גירזון, מכל יום של שליטה קרקעית. מכל טיסה מקומית, מכל קרוס לכנרת , מכל קרוס למקומות שעוד לא הייתי.
אבל ביקר אני מודה, לחברים שהספורט הזה נתן לי.
אני מרגיש עשיר בחברתכם.
רולי
