נתחיל מהסוף. תלייה נמוכה קשורה לתכנון של הרתמה קודם כל וביחס ישיר לתנוחת הגוף שרוצים להשיג (אם תעשה רתמת שכיבה עם תלייה גבוהה הטייס ירגיש כמו צ'ינו ברתמה XL ..... צריך לעמוד על הקרש כדי ללקפל טיפים). ככל שנקודת התלייה נמוכה יותר הרתמה "משדרת" את תנועות המצנח חזק יותר, אבל זה עובד גם הפוך, כל תנועה של הגוף "משודרת" חזק יותר למצנח. כשהגוף במצב אופקי יותר כמו ברתמה סגורה אין צורך להשעין את כל הגוף מעבר לויליין עם הצלבה של הרגליים אחת מעל השניה, מספיק גילגול של הגוף מהאגן כדי להשיג היגוי אפקטיבי.
תתיחס קודם להיגוי עצמו בטיסה ישרה, אל תבלבל את עצמך עם קירסות. (כדי להבין את ההבדלים)
אבל בעיקרון היגוי גוף משמש יותר להטסה אקטיבית לשמור לחץ בחופה ולתיקונים בתרמיקות מאשר לשמירת כיוון אחרי קריסה.
תראה בסרט האחרון שלי לאיזה זוויות (והבדלי גובה בין קרבינות) אני מגיע בלי מאמץ בתרמול. מצד שני אתה יכול לראות שהרתמה שלי זזה מכל פיפס באוויר (אני אוהב את זה, זה נותן לי להבין את האוויר מסביבי מצויין. אבל זה לא ממש מתאים למרחף מתחיל).
https://vimeo.com/75665452בקשר לקריסות, מעבר לכך שאני לא חושב שצריך אוטומטית לזרוק משקל גוף נגד הקריסה זה נעשה פחות ופחות נכון ככל שהמצנח מתקדם יותר עם נטייה לטוויסטים וככל שהרתמה שוכבת יותר. כבר על EN C עם מנת מימדים של 6+ ורתמת שכיבה אני לא נשען נגד הקריסה אלא רק אחרי שעצרתי את הצלילה של הכנף. אם הצלילה חזקה אני נשען עם הקריסה. השענות נגד גם ככה לא תעצור את הצלילה מעצמה. וכמו שכבר אמרתי מליון פעם, בקריסה גדולה אתה גם ככה תלוי רק על צד אחד מה אתה עושה עם הגוף לא משפיע על הכנף אז לפחות אפשר לנצל את תנועת הגוף להמנע מטוויסט.
תכלס מאז שאני טס ברתמה סגורה הפעם היחידה שקיפלתי רגליים הייתה בקריסה על ספיד סיסטם, וזה לא היה כדי לא לקבל טוויסט זה היה כדי לשחרר את הספיד.
