אחד הדברים ששמתי לב בענף הרחיפה בארץ זה שיש יחס ישיר בין הזמן שעבר מהתאונה המשמעותית האחרונה לאותה תקופה ובין התנאים שחברה מרשים לעצמם להמריא.
קצת לוגיקה:
- אף אחד מאיתנו לא יכול להעריך את התנאים ברמת דיוק אבסולוטית.
- אז יש לנו שתי אופציות האחת להציב את המגבלות קצת מתחת ליכולתנו האמיתית והשניה להציב את המגבלות בדיוק ברמה שמעבר אליה נאבד שליטה על הטיסה.
- כשאנחנו ניגשים להמריא בהנחה שההערכה שלנו לא הייתה בדיוק אבסולוטי ישנן שוב שתי אפשרויות, האחת שצדקנו והתנאים ישארו בגבול שהערכנו והשניה שיכנס משהו שמעבר לגבול שהערכנו.
- ישנן 4 תוצאות אפשריות:
אם קבענו את הגבול טיפה מתחת ליכולתנו: 1) המשב שהמראנו בו הוא בתחום שהערכנו ובגבול השליטה שלנו.
2) המשב שהמראנו בו הוא קצת מעל ההערכה אבל עדיין בתחום השליטה שלנו.
אם קבענו את הגבול בדיוק בגבול השליטה שלנו: 3) המשב הוא בתחום ההערכה שלנו והכל בשליטה.
4) המשב הוא מעל תחום ההערכה שלנו ולכן גם מעל יכולת השליטה.
- לסעיף 4 יש גם שתי אפשרויות: 4.1) היה לנו מזל ויצאנו מזה.
4.2) לא היה מזל והגענו לאיבוד שליטה מוחלט במצנח.
- הבעייה בסעיף 4.1 הוא שבקלות רבה אפשר לבלבל בין מזל ויכולת מה שיגרום לנו להציב את הגבול בפעם הבאה עוד יותר גבוה ובכך להקטין את הסיכוי שיהיה לנו את המזל בפעם הבאה.
- כמובן שהתמדה הסעיף 4.1 לאורך זמן בסופו של דבר תביא בהכרח לסעיף 4.2.
- והרי לכם תאונה ידועה מראש.
הצבת גבול ההמראה שלנו ב"אפשר להניף" ולא בהגבלת "המשב העליון" בהכרח יביא לתלישות בהמראה. ומזל הוא לא משאב בלתי מוגבל.
סרט של 3 מרחפים ממריאים בתורכיה בתנאים של "אפשר להניף" אבל בברור מעבר ליכולת השליטה של שלושתם.
לשניים הראשונים היה מזל ואולי אפילו הרגישו ש"לא הייתה בעייה" ....
השלישי מת !!!!סרט המראות בתורכיה
