זהו, נגמר עידן, לאחר 16 שנים של רחיפה בשמי הארץ ובחו"ל, אני מניח את הברקסים סופית ומוכר את האפסילון 5, ושאר הציוד כולו או בחלקים, (מתפרסם במודעות מכירה באתר) ופורש מחבורה נהדרת שנהניתי להצטופף בין חבריה, במפגשים בעמדות ההמראה ובשיחות הארוכות יושבים חגורים בהמתנה לתנאים, או באיסופים שלאחר מכן והחומוס בסוף היום, ארועי מבוא חמה , אפקט כנרת וטיסות הבוקר שלמחרת השינה בעמדה, הקרוס הראשון למבוא חמה, והטיסות היפות במצוקי דרגות. את ערבי הבטיחות ובחירת ועד לאגודה, מי זוכר שהיו פעם עונשים, וחברים גם קורקעו בהסכמה על התנהגות לא בטיחותית, ומ זוכר שאבי חנין ז"ל היה עולה על סלע , מניף ידיים, ומכריז על סגירת העמדה בתבור עקב תנאי רחיפה שמעל המגבלות – וכולם עד האחרון מקפלים את הציוד .
כן, צריך להכיר מתישהו במגבלות הגיל והיכולת, בשיקול הדעת ומהירות התגובה. ולהודות לקב"ה או למדריכים שעברתי ואולי לי עצמי, - שלא פגשתי את הקרקע מעבר למה שהגוף יכול לסבול, ושלא פגשתי שדים בשמיים, וגם כשהיו אלו קטנים שאיימו להפיל אותי, ידעתי להכניע אותם . ושבסה"כ עברתי את התקופה- אחת היותר מרתקות ומאתגרות בחיי, ואני סוגר תקופה עם קצת פחות שער על קודקודי, אבל שלם בכל עצמותי כמו שנכנסתי לפני שש עשרה שנים.
אני לבטח מתוך הרגל, אמשיך להקשיב למזג האוויר כדי לדעת אם הפרש הטמפ' בין ת"א לירושלים יהיה יציב או בלתי יציב על תנאי. וגם בטח לא אפספס דגלים בכביש ליד נתניה ושפיים, לדעת על תנאים לרכס. ומתוך רפלקס בלתי נשלט אמשיך לעקוב אחריכם בפורום.
ועל כל זאת ועוד, אני רוצה להודות ולאחל לכל המרחפים - וותיקים וחדשים , שנה טובה, הרבה קרוסים . שנה ללא נפגעים, והקפדה על כללי הבטיחות, שנה של המראות ונחיתות רכות ונקיות.
עופר גלאור
