התברר שאת "כולם נשא הרוח..." כדברי השיר. הגעתי לקראת 10 לתבור והרוח 20-40 רכיב דרומי ואין איש. רבאק, היום יום שישי או לא? ידעתי שדן שוחט מתכונן להגיע והחלטתי לחכות לו כדי לטוס יחד. לקראת 12 המראתי והוא כ-10 דקות אחרי. האוויר פעיל אבל הסחיפה נוראית. 3-4 סיבובים בטרמיקה ואתה מתקרב לנקודת אל חזור בגובה נמוך. יש לזכור שחציית ההר בגובה נמוך מסוכנת מאוד, כי הרוטור ישאב אותך מייד. החלטתי לצאת קדימה לעמק ולנסות לתפוס טרמיקה, וכשאגיע להר יהיה לי כבר מספיק גובה לחצות אותו, אבל זה לא הלך. לא הצלחתי לעבור 750 מ' שזה לא מספיק ליציאה ביום כזה. מכיוון שהרוח הייתה דרומית, החלטתי לנסות לארוב לטרמיקה בדרום ההר, הפונה לשמש ולרוח ולצאת דרומה מבלי להסתכן ברוטור. דן, באותו סמן ניסה לתפוס טרמיקות בוואדי הצפוני, דבר שלא הצלחתי להבינו, כי בכל מקרה הסחיפה שם לוקחת מייד לגב ההר (אזור הרוטור) מה גם שהיה כל הזמן נמוך ממני. בסופו של דבר נדבקתי לטרמיקה די מפוזרת (הרוח מפזרת את הטרמיקות) ויצאתי בגובה 750 מ'. הטרמיקה הזאת התפוגגה לה די מהר אבל האוויר היה מלא פיפסים שעזרו לי לשמור על גובה. שמתי פעמי מזרחה, בתקווה לתפוס משהו (מהירות קרקעית 75 קמ"ש...) ומשלא מצאתי כלום שברתי צפונה (אם אין לך טרמיקות צא מהנתיב היבש וחפש נתיב מקביל "רטוב" יותר) וזה עבד. צפ' מזרחית לכפר תבור חיקתה לי אחת מפוזרת שנתנה בראש + 6.6 מ/ש אבל באותה עוצמה היו גם המינוסים. מה עושים? כשבא ה- + מסתובבים חד ככל האפשר, ממש ב-90 מעלות לאופק. עבודה קשה במז"א סוער, אבל הנחמה היא בסחיפה המהירה. כל שניה שאתה לא שוקע, אתה מרוויח הרבה מרחק. תוך זמן קצר הייתי ביבנאל, בלי טרמיקה אבל בגובה של כ-1000 מ' (קודם, בכבר תבור הייתי קרוב ל-1200 מ'). עוד כמה שניות, אני רואה איך הצל שלי "עוקף" מכוניות בכביש יבנאל אלומות. גם המדרון של אלומות, שלא כדרכו, לא משחרר כלום. לכיוון בי"ח פוריה אני מבחין בקומולוס קטן ואני טס אליו בתקווה למצוא עוד טרמיקה אחת שתיקח אותי למ"ח. הענן הזה נתן לי קצת מערבולות שכמעט הפכו אותי אבל זה כל מה שהוא (או אני) ידענו להפיק זה מזה. הילד ואנדרו אמרו לי שיהיו בירדנית, הגעתי לשם בגובה 500 בשקיעה מתמדת ונחתתי ברוח דרומית לחלוטין. מספר שניות לפני הנחיתה הספקתי לדבר עם דן שדיווח נחיתה בשרונה ("החלטתי שזה מספיק לי" דיווח) אשתו של דן אספה אותו והם הגיעו אלי זמן קצר אחרי שהספקתי לקפל והחזירו אותי לתבור. הרגשתי כמו סמרטוט רצפה אחרי שימוש אחרון ולפני זריקה לזבל, אבל היה כיף גדול. אין שני קרוסים דומים !!!
