היה נהדר, נפלא, מדהים. עילוי בכל מקום, מזג אויר בדיוק כמו שצריך, אויר מלטף, שמש נעימה, לא חם ולא קר
וחברה (יסלחו לי אם שכחתי לרשום משהו): ענת, צחי, עופרי (!), אורי, עומרי, אילי, ניצן, אילן, יורם, אלעד, איתיי ועוד והיה מקום לכולם.
היום חוויתי בפעם הראשונה חוויה של לטוס ולצחוק באותו זמן, כל הזמן. כשצחי ועופרי על הקשר, אי אפשר לטוס בשקט, כל הזמן צוחקים.
וטסתי גם על האילוז 2 של צחי: מתרומם רק אם מסמנים לו עם האצבע לעלות, מיד מתיצב למעלה מוכן למשימה, מסתובב מפחיד (לי זה מפחיד, אני טס על אפקט שהינו משאית בלי הגה כוח) וטס נהדר. זה כנראה המצנח הבא שלי כשיגיע יומי. הריתמה מאידך, מאזה לוחצת איפה שלא טוב ללחוץ, אני לא בדקתי את התוצרת, אבל אני מעדיף את הריתמה שלי. יכול להיות שהיא לא מכוונת עבורי, אבל בכל זאת זה לחץ.
אה, כן, וגם ירו עלינו. טוב, לא בדיוק עלינו אבל כשצחי ואני הגענו לוינגייט, היו שם כמה חברה ששכבו עם נשק מכוון לחומת המגן ואנחנו לפתע מתגלים מעל החומה. אני מניח שהמפקד צרח חדל ירי, מיד הודעתי לצחי "צחי תעשה 180 מעלות, יורים" מעולם לא ראיתי את צחי פונה כל כך מהר, פרט לי, אני פניתי מהר יותר...
חוויות. כיף גדול. עוד אחד מהימים היותר טובים של שלהי הקייץ.
