בעיקרון עילוי רכס שנוצר ברוח חזקה נדחף בכוח למעלה עד שהוא מגיע למצב שהוא חם בהרבה מהסביבה מה שגורם לו לשקוע בעוצמה
נראה לי שקצת מיהרת בהקלדה, צחי.
תקן את החם לקר.
כמו כן, לדעתי גל קלאסי יווצר באויר יציב.
המכניקה פשוטה:
האויר שנדחף למעלה ע"י הסטה מכאנית של רוח חזקה ע"י ההר, במפל טמפרטורה יציב, מגיע לשיא הגובה כתלות ישירה בגובה ההר ועוצמת הרוח. בגובה זה, בשל מפל הטמפרטורה האדיאבטי, הוא יהיה קר מהסביבה (וככל שהמפל הסביבתי יציב יותר כך יגדל הפרש הטמפרטורה בין האויר שהוסט לבין הסביבה).
הדבר יביא ל"נפילת" האויר שהוסט חזרה לגובה שבו ישווה טמפרטורה עם הסביבה.
בשל האינרציה והמאסה שלו, הוא לא יעצור בגובה זה אלא ימשיך ליפול, מה שיביא להיותו חם מהסביבה. הדבר יביא כמובן לעלייה בחזרה לגובה בו ישווה טמפרטורה עם הסביבה.
התהליך יחזור על עצמו כשבכל מחזור אובדת אנרגיה עד להתמוככות מוחלטת של הגל.
כמה מילים לגבי ענני העדשה, ואיך הם נוצרים:
שאלה שנשאלתי פעמים רבות: איך אם ענני העדשה נמצאים בשיא הגל, מקום בו הרוח היא לפחות 50 קמ"ש, הם לא נסחפים במהירות במורד הרוח?
אז לא רק שהם לא נסחפים במהירות, בגל קלאסי הם לא נסחפים כלל.
הסיבה לכך היא שענן עדשה נוצר במקום בו האויר העולה מגיע לרום התעבות (במעלה הרוח) ומתפרק במורד הרוח בנקודה בה האויר יורד אל מתחת לרום ההתעבות. מה שאנחנו רואים כענן סטטי הוא למעשה ענן שנסחף במהירות הרוח, אך נבנה ומוזן בנקודה קבועה במעלה הרוח ומתפרק ונעלם בנקודה קבועה במורד הרוח.
בגלל שבכל מחזור של הגל האויר עולה פחות גבוה, יבנה ענן העדשה של המחזור לגובה פחות ואורכו יקטן, כך שניתן בקלות להבין היכן מתחיל הגל, ע"פ הצד בו ענן העדשה גדול ומפותח.
אגב, בתנאים יבשים בהחלט יתכן גל ללא ענני עדשה.
