בשוק מהטימטום,מהשחצנות מהמחשבה של : " אני תותח, אני יכול הכל"...
פספסת את הנקודה לגמרי
ראשית - ברור שלא היו תנאים שמתקרבים אפילו להגדרת "מינמליים להמראה". גם רוח אפסית וכנראה מכיוונים שונים. גם משטח שלג שמקשה על ריצה ואיזון הגוף והגלשן וגם גובה רב שמחייב מהירות המראה גבוה משמעותית מהרגיל.
ללא ספק התקבלה החלטה שגוייה ביחס להחלטה לנסות להמריא.
בתחילת דרכי נסעתי עם חבר שסיים יחד איתי את הקורס לאתר לא ממש רשמי בכוכב השחר. המראה מזרחה לכיוון יריחו ובהפרש גובה של כ 1000 מטר נראתה מאד אטרקטיבית. הבעייה היתה שתנאי ההמראה היו רעים למדי. רוח דרומית מזרחית קלה מאד (מימין) ומשטח המראה שמאפשר במקרה הטוב 4-5 צעדים לפני מורד תלול וסלעי מאד. בנוסף לשנינו היו גלשנים מתקדמים יחסית לאותה תקופה ומאד מאד כבדים! רק הגלשן שקל קרוב ל 40 קג. עם גלשן כל כך כבד מאד קשה לזנק להמראת ספרינט קצר.
החלטתי לא להמריא בתנאים האלו והבחור שאיתי שהביא את אחותו וחברתו לצפות בו לא עמד בפני הלחץ הפסיכולוגי של לאכזב אותן. נסיוני באותה תקופה היה קצר יחסית ולא התאמצתי יותר מדי לצערי למנע ממנו לנסות להמריא .
זה כמובן הסתיים רע ולמעשה זאת היתה המראתו האחרונה בגלשן. שני שברים בכל יד (מראה מכוער מאד ) , ניתוחים ופלטינות וכמובן ותהליך החלמה ארוך וכואב.
הסרטון שראינו הזכיר לי מיד גם את המקרה של אילן. גם הוא המריא במקום מצוקי ללא רוח מספיקה וגם שם ניתן לזהות את הגורמים הפסיכולגיים שגורמים לשיקול דעת רע - המחשבה שלפני רגע הצליח בחור הרבה פחות מנוסה ממני להמריא בקלות היא בהחלט אתגר קשה מאד לעמוד מולו ולאמר "מבחינתי זה לא מספיק בטוח ואני לא ממריא".
לצערי הרב עוד לא המציאו את הגלולה שניתן לקחת לפני המראה ובעזרתה להיפטר משיקולים לא רלוונטים ושגויים ביחס לקבלת החלטה האם מספיק בטוח להמריא.
כמה שנדבר על המקרים האלו אני לא בטוח שזה יעזור לקרבן הבא.
המפלט האחרון יכול להיות חברים שיצליחו לשכנע את הגולש לפקח את עיניו ולהבין את הסיטואציה נטו בלי כל ההשפעות הסביבתיות והחברתיות.