סיפור טיסה יום חמישי ה-28 למרץ.
שעתיים ומשהו בעמדה בתבור. התנאים מתבשלים וגם החבר'ה. מחכים שמישהו יצא ויראה לנו מה קורה בחוץ.
בסביבות 12:00 מתחילים לצאת. מצנחים, גלשנים, העמדה מתרוקנת והשמיים מתמלאים. לאט לאט גם השמיים מתרוקנים כאשר טייסים יוצאים לקרוס.
אולי האחרונים לצאת הם צ'ינו ואני. צ'ינו עם הטאנדם עולה קצת מעל ההר אבל לא מוצא טרמיקה לצאת איתה.
אני מניף, 5 דקות של פניות וסיבובים מול ההר ואני ב-600 בערך. צ'ינו, מעט גבוה ממני, משחק על משהו קטן מערבית להר. "אולי אלך אליו" אני חושב לעצמי. לא סיימתי את המחשבה והואריו מתחיל לצפצף בקצב של +2 ולא מפסיק. 5 דקות מאוחר יותר צ'ינו טס אלי ומצטרף. 15 דקות של עבודה עד לבסיס ענן ב-1500. כדאי לטרמל עם צ'ינו. מלבד מידע על מיקום ועצמת הטרמיקה נהנים גם מהסברים בנוגע לתנאים, לעמדה ולתחום הרחיפה בכלל. אני מקווה שהנוסע שלו השכיל גם כן.
"אפשר להצטרף לשיעור?" אני שואל כאשר אנחנו טסים זה לצד זה. "תמשיך לפנות ימינה לתוך הטרמיקה" הוא עונה.
בבסיס הענן אני בורח מעט מהעילוי כדי לא להכנס לתוכו. צ'ינו בינתיים יוצא מזרחה ומשאיר אותי לבד. במקום לצאת למאגר שרונה ולהגיע אליו בגובה נמוך אני תולה תקוות בענן שישאר, יישאב קצת ואני אמשיך לשחק עם השאיבה שלו תוך כדי סחיפה מזרחה. סינק אחד ו-150 מטרים נמוך יותר אני מגלה שהענן מאכזב ולא יוצר שאיבה. אני פונה מזרחה להתרחק מהלי-סייד של התבור. עם יחס הגלישה של המצנח שלי אני יודע שלא אצליח להגיע למאגר שרונה מהגובה הזה (1300). מדרום לכפר תבור אני רואה ענן קטן מצפון לי ומצנח שכבר חשבתי שנחת מתחתיו (אלי?). פונה צפונה ומקווה שכפר תבור יספק תדלוק בדרך. פיפס בכפר תבור נותן לי 20 מטרים ורגע מאוחר יותר אני שוקע ל-500. "לפחות אנחת קרוב לכפר תבור" אני חושב. בוחר שדה נחיתה, מכוון אליו את האף וכבר מדמיין את עצמי מקפל את המצנח. גבוה מעלי רואה את גשוי עם הגלשן חוזר לתבור. מקלל אותו קצת וממשיך להתבאס מהנחיתה. כנראה שהפסימיות עבדה באותו יום או שהקללות שלי עובדות גם אם אני באוויר. אני מפסיק לשקוע והואריו אפילו מצפצף קצת. "אני מכיר את הסיפורים האלה" אני אומר לעצמי. "חבר'ה שמתעקשים על +0.2 מספרים שהם הופכים ל+3 בגובה. במקרה הכי גרוע
אנחת קצת יותר רחוק."
תוך 3 דקות ה0.2 הופך ל+2 ורבע שעה מאוחר יותר אני בעננים! 1600 מדרום ליבניאל, שם נגמרת לי הטרמיקה. שם גם אני מחליט שזה זמן טוב לסגור את הריצ'רץ' של המעיל ולעטות כפפות. מצחיק שעל הקרקע עוד התלבטתי אם ללבוש את החולצה הטרמית או לא (כן). איזה יופי! הכנרת כ"כ קרובה! התבור כ"כ יפה! אולי אפילו אצליח להגיע לצמח היום!
אף במורד הרוח לכיוון דרום מזרח, מביט על דק ושחור, הוא הירדן המתפתל מתחתי. עצוב משהו. מעולם לא ראיתי אותו כך.
מעל מנחמיה אני מוצא +0.5 ונסחף איתו מזרחה. זכרונות מהשירות הצבאי עולים בי ואיתם המחשבה "צריך להיות כאן גבול קרוב, לא?" כדי לא להתקרב לגבול אני מצפין, נהנה מהפיפסים שבדרך ולראשונה מבין את התסכול הנובע מכך שגבול המדינה מגביל לך את אורך וכיוון הטיסה. "וואלה, עשיתי תבור-צמח" אני אומר לעצמי וחושב מה הלאה. "אולי במקום לנחות אנסה לסחוט עוד קצת מהטיסה הזו?"
800 מטרים מעל הים, צמח מצפון לי, מחליט לנסות להגיע לכיוון מבוא חמה ובונה על עילוי רכס למקרה שלא אגיע. מוצא במבט את העמדה צבעונית מגלשנים שיצאו מהתבור ועכשיו מקפלים בה. בבדיקה במהלך הגלייד מגלה שהעמדה נעה "למטה" ביחס אלי, ז"א שאם אמשיך כך ולא אמצא סינקים יפים בדרך אצליח להגיע לעמדה במבוא חמה. בנקודה זו אני מוכרח להתנצל בפני תושבי תל קציר, שער הגולן והסביבה. הטמבל שעבר לכם מעל הבתים בצעקות שמחה בין 14:00 ל 16:00 הוא אני. אשתדל, אבל לא מבטיח, להיות שקט יותר בפעם הבאה.
כאשר אני מתקרב למבוא חמה אני רואה את ליאור גולש לנחיתה בשדה הרשמי. באותו רגע לא ידעתי אם הוא טס גם במבוא חמה ופשוט נמאס לו או שהוא הגיע נמוך יותר מהרכס ולא הצליח לעלות.
הרכס של מבוא לא סיפק עילוי. כ-100 מטרים מעל העמדה, יש לי עוד המון זמן לחשוב מה אני רוצה לעשות, מצנח מניף בעמדה ועוד אחד עומד בתור. אני מאבד מעט גובה, חולף מעל העמדה וצועק "אני ניגש לנחיתה".
העמדה קצרה יותר מהרגיל בגלל הגלשנים העומדים בה. שמיניות של איבוד גובה מעל כבל החשמל, יציאה מעט קדימה, כמה נפנופים ואני נוחת באמצע העמדה. כאשר המצנח נוגע בקרקע אני זוכה למחיאות כפיים מצד קבוצה של חניכים של רומן שישבו איתו בקצה העמדה.
סיום נפלא ליום מלא הפתעות נעימות, כולל טרמפ לתבור ישירות מהעמדה במבוא. תודה עודד (גוטמן).
