תודה לכולם,
אני ממש לא מרגיש "אצלם ואצלנו", האוויר מרגיש כל כך זהה שהמפריד העיקרי זה האגו.
אתחיל מהשורה התחתונה:
איזה כייף לעשות גרזון ולהרגיש את האנדרנלין חוגג בדם שלושה ימים אחרי והיד עוד נטויה. זה בערך כמו להשתכר מחצי כוס בירה.
אולי זאת הסיבה שלא אוכל לעשות השוואה אובייקטיבית בין השניים, לפחות עד שאחזור לכפרה שלי (האפסילון שתומך בי מהמחסן).
ובכל זאת מהמעט שספגתי-
כמו שצחי כתב, לא הייתה התרגשות מלהיות גבוהה באוויר וזה נתן לי להתרכז יותר ב"ניהוג" ולחשב את המסלול עד לפיינל.
מה שכן ריגש זאת הידיעה שאתה מטיס כלי שונה ומוטלת עליך האחריות על ציר נוסף (העלרוד), אם זה לשמור על מהירות בטיסה ישרה או להגביר לפני פניה ותוך כדי הפניה. אני יודע שזה קיים גם במצנח אבל פה זה רגיש וזה עובד מיד: אתה מושך מעט את הספיד בר והרוח ממהרת לשרוק ולמרוח לך את החיוך מאוזן לאוזן.
למי שהתרשם מהביצועים בסרט- יש הרבה מה לשפר. ובכל זאת אשבח את ירון לוין (המדריך) שנותן את נשמתו ולא מוותר במילימטר. פשוט "קרענו ת'תחת" בעשרות המראות ונחיתות מהדיונות ובגרירות, כל סופשבוע לאורך כמה חודשים טובים וכשאני כותב "קרענו" זה כולל גם את המדריך.
להרכיב ולקפל- ממש לא נורא. אחרי שאתה יודע את העבודה זה כבר לא מכביד מנטלית וגם לא פיזית. מבחינת לוגיסטיקה- כמו שאבי כתב "נראה אותי עוד עם הגלשן ברכבת"...
נ.ב.- ובאמת בקטנה, אין חשיבה ודריכות לגבי קריסות.
