הילדים בהרכב מלא + אלכס + עומר + רוח 40-45 קמ"ש בעמדה + הרבה צנחנים מתוסכלים, כולל אחד, שלמרבה פליאתי ניסה להמריא בטנדם (!!!) וכל פעם נמרח, יחד עם הנוסע שלו, כשחבריו מנסים לעזור לו להשתלט על המצנח הסורר. כששאלתי את תום תום אם אין רספקט להגבלות, (לפחות בטיסות טנדם, רבבבבאק) היא סיפרה לי ש"הטייס (עלאק...) משמש גם כבוחן תאונות. לא מבין את זה, אולי מישהו יאיר את עיני, למה איש מהנוכחים לא הלך אל הנוסע והזהיר אותו לגבי חוסר האחריות המשווע של "הטייס" הזה.
אין מה לספר יותר מידי על הגיהוצים שהיו היום. פעילות תרמלית פה ושם. עד 200 + מעל לעמדה. נחיתה למעלה (שי ואני) כל היתר למטה. לא כל כך ברור לי למה גולשים מנוסים חוששים לנחות למעלה כחצי ק"מ מערבית למצוק ובורחים למטה. פעם זה היה המקום הרגיל לכולם, גם לדרגות 2. אז אולי היה צריך להגביל את זה לדרגות 3 כי כידוע היו פציעות (אסי וירון) אצל אסי זה נגרם מחוסר מיומנות ואצל ירון ממתיחת הגבולות. הוא נחת ממש קרוב למצוק ברוח חזקה.
יש לזכור שככל שהרוח נחלשת, ניתן לנחות בקלות יחסית קרוב למצוק. מאידך - ככל שהרוח חזקה יותר, הרוטור חזק יותר ומתרחק מהמצוק. אני נחתתי פעם ממש על שפת המצוק והרוח הייתה צפונית, 10 קמ"ש. מי שטס מאות שעות וטיסות, בזמנו בגעש, התרגל לנחיתות הללו, בהן הכל קורה מהר, ואין טווח זמן לטעויות.
ועוד: נחתתי יחסית מהר, אחרי חצי שעה באוויר כי היו לי התחייבויות בבית. לכן לא ירדתי לאסוף את הנוחתים למטה. אני יודע שבגללי התייבשתם שם לפחות עוד שעה, עד ששי הגיע אליכם. סליחה. (לפעמים האישה קודמת...).
