שבת יום יפה אמא שותה המון קפה ואבא , אבא הולך לטוס...

הרבה זמן חיכיתי לקרוס חורף , לפעילות טרמאלית או כמו שגל הגדיר את זה ״ לא הבנתי כמה שזה היה חסר עד שזה קרה״ .
נסענו צפונה גל aka הרצל החוזה, קינג ארואסטס הראשון ואנוכי במעלה הדרך להר הארי כשאנחנו רואים מצנחים נפלטים לשמיים בזה אחר זה ומבינים שהיום נראה דבש גל שואל אותי הבאת הכל ? קוקפיט? כמובן ששכחתי את הוואריו גיפיס מכשיר קשר...
מזל שייש קוק פיטים שמחוברים תמידית לגוף אחרת גם את זה הייתי שוכח ברגעים קריטיים מפעם לפעם.. קצת וולגריות מה קרה יא מתחסדים

בכל אופן מאסטר ג׳דיי רוג׳ר הציל אותי ונתן לי את הוואריו ספייר שלו ת ו ד ה רוג׳. מי ייתן ואליי הטרמיקות יגמלו לך .
וכך אני יוצא לאוויר פעיל מעט ובמפי במיוחד באזור טרמיקת הבית של הר הארי מימין לעמדה בהתחלה אני מרגיש אבק שנופל ממני עם כל סיבוב אבל אחחח איזו הרגשה לעשות סיבוב שלם עם ציפצוף רציף מה שנקרא לטרמל..... משתלב עם גל שממתין לי במעלה הטרמיקה ואנחנו נותנים גלייד מערבה פה ושם מחזקים בטרמיקות בדרך רק כדיי לראות את מריה שמגיעה מאחור נמוך מתחברת לטרמיקה שלנו ואז מביטה בי מביטה בגל כאילו אומרת ״תגידו מה זה הטרמיקת ילדים הזאת״ נותנת גז קדימה ומשאירה לנו עשן... ממשיכים כך עד איזור דיר אל אסד מג׳דל כרום כשאנחנו רואים את כל הגאגל הקדמי חוזר חזרה לכיוון מזרח . לא היה לי גי פי אס אבל לא היה קשה להרגיש שהרוח התחזקה והתמערבה יו טרן חזרה ו..... בלופ מישהו סגר את השאלטר של הטרמיקות לפרק זמן שבו אמנון אני וגל מגרדים את הרכס עד שיוצאים לגלייד נחיתה או לפחות כך חשבתי.. אמנון נותן גלייד לכיוון השדה הרשמי לא הייתי שם עליו דולר שהוא מגיע.. אבל אמנון המוכשר מוצא משהו ומציל את הטיסה - אני וגל מהמרים על השדה של כרמיאל וכאשר אנו ליד ארומה כבר כמעט טועמים את האייס קפה אני מוצא משהו קטן ולא רציף ונעזר בשיעורי סבלנות שלמדתי מתימני קטן ומוכשר בשם צ׳ינו ולאט לאט מטפסים עד חזרה למעל ההר ומתחברים לרכס ... כאשר אני מגיע לאזור טרמיקת הבית ליד העמדה אני רואה שההפצצות עדיין נמשכות - אני לא רואה נתונים כי הווריו המושאל יושב על הצוואר אבל אם נועם אומר+5 ככה זה הרגיש ונשמע .. ליד העמדה אני רואה קסדה ורודה בשם תוםתום יצאה לאוויר .. שניי השפנפנים גל ותומאס מתחילים לברוח לי מזרחה ( יופי גל עד עכשיו טסת איתי ברגע שראית איזה קסדה ורודה באוויר חתכת יא נקניק)
אני מחליט לדלוק אחריהם בלי גובה ובוחר נתיב פחות קרוב להרים ויותר בפלאט-לנד
שם אני מוצא את "הקסומה״ זאת שמביאה אותי יחד עם נעם לאזור ה-1400 ( אני מניח כי שוב לא הייתי עם צג) ובקצה שלה מעל שכבת השוקו מתגלה לי הכחול הכחול הזה קריסטל קליר... משם אני מדלג לכייון צומת שפיע נדמה לי עוקב אחריי להקת ציפורים מטרמלות רק כדיי לראות את נועם בא ולוקח אותם איתו לסיבוב בעוד אני משתרך מאחור בסוף ויתרתי לא לפניי שצעקתי ״לכו לכו ממילא לא רציתי לשחק איתכם״ שמתי פעמיי אל המזרח כשאני אוסף פיפסים פה ושם כשהכיוון היא אותה גברת שאני מרבה לבקר בקיץ אבל בחורף אני חולם עליה - הכנרת.. אבל בדרך ישנו עמק שהוא סוג של שתיל שנקרא עמק גינוסר וכך בעודי נכנס אליו הייתי צריך לבדוק שלא הפלתי את הואריו כי נעשה שקט שקט ותוך כדיי הגלייד לעבר הכנרת מטייל בין הוואדיות מחפש איזה כיס נסתר של טרמיקות מגיעה התחושה הנעימה של שינוי הטמפרטורה ואיתה איבוד הגובה בסוף אני נוחת בחוקוק ליד ילדים יחפים ומשפחה מפרסומת לאורח חיים בריא.... תענוג של יום תענוג של חברים.
התעוררתי כולי תפוס זיכרון לשרירים המטרמלים שלא בכושר ובלי יכולת להביט ימינה... אבל איזה חיוך .
הטיסה הזו חוקקה לי בזיכרון חורף... [הייתי חייב, זה מתבקש

]
יצא ארוך אבל מוקדש באהבה לאירע שהאכיל אותנו מירורים ( על צחי אני בכלל לא מדבר) בדיווחים יומיומיים
