אני לא מדבר על רמה, אני מדבר על שאיפות לשליטה בכלי וזה בדיוק ההבדל.
יש פה אנשים שלא רואים אותי ממטר, חופשי.
אבל הקיבעון המחשבתי הזה, והשאיפה לבינוניות ו"לי זה לא יקרה כי אני טס רק ישרה ואופקית" שגויים.
התפיסה היא לא ספורטיבית בעוד שהספורט הוא ספורט אתגרי.
חוסר הרצון לפתוח את הראש הוא מה שאני מדבר עליו.
זה פשוט מצחיק פעם אחרי פעם, עד שמדי פעם זה לא מצחיק ואנשים עושים שטויות מחוסר ידע או פאניקה או חוסר נסיון, שעולות להם ולנו.
כאילו שאף אחד לא הפנים שום דבר ושכחתם.
הדוגמה של ה SAT זה בדיוק זה - לא חייבים לעשות SAT, אבל להבין את התמרון כי הוא יכול לקרות בצורה לא נשלטת, ולהעמיס על הטייס G שהוא אף פעם לא חווה.. לתפעל את כל זה בלי להבין מה המצנח עושה ובלי לרצות להבין, בלי להרגיש פעם ב.. ספירלה עם G כדי להרגיל את הגוף והנפש (כן, מתרגלים לזה וזה מפתיע אם לא).
צורת המחשבה של "טייסי תובלה" כמו שאני קורא להם, ואני לא מדבר על אלו שמשקיעים וחוקרים ומעמיקים (גם אם לא עושים אקרו) היא נקודת התורפה הבטיחותית שלהם, ביחס לעצמם לא ביחס אליי. אני לא במשוואה, אני רק זה שמנסה להטיף לידע ותרגול וסקרנות. לפעמים זה לא עובד, לפעמים טועים, אבל הו כמה שחסר לרוב הטייסים בארץ ידע, כמו על הכביש. בורות שמובילה לאסונות.
חבל.