עובדות:
יום שישי, 5 אוקטובר 07, אתר הרחיפה בנתניה. מצנח SOL Prymus2 (DHV1).
הרוחות היו חזקות, לדעתי משהו כמו 28-30 קמ"ש עם רכיב דרומי.
היו כמה מצנחים באוויר, רובם טנדמיסטים מנוסים. החלטתי שאני מנסה להניף ולצאת.
ההנפה התבצעה בחלק הצפוני של העמדה, עם עיגון. אחרי שהמצנח היה באוויר, הסתובבתי ליציאה המצנח היה מעלי וככל הנראה כבר התנתקתי מעט מהקרקע, לא הרגשתי מספיק בטוח לצאת כי הוא משך אותי צפונה, ניסיתי לתקן עם הברקסים בסופו של דבר הסתובבתי חזרה לבטל את ההמראה והורדתי את המצנח עם D.
כנראה שלא משכתי מספיק חזק את ה-D. המצנח גרר אותי מזרחה על הקרקע ונתקעתי עם הראש בפגוש של סיטרואן שחנתה בעמדה.
עלמה, שאיני יודע את שמה טיפלה בי וחבשה אותי כטיפול ראשוני עם תחבושת היגיינית (בלי כנפיים). תודה לגברת.
מהעמדה נסעתי לבית חולים – שם בדקו אותי ושמו לי הדבקה בחתך שקיבלתי במצח. ברוך ה' שום דבר מעבר לזה.
תקלות:
1. הייתי צריך להניף בחלק הדרומי של העמדה, היות והרכיב הוא דרומי. אנשים העירו לי על זה, אך היו שם יותר מדי רוטורים וראיתי שאחרים מניפים בחלק הדרומי ויוצאים יופי, אז התפתיתי וניסיתי גם אני.
2. אחרי ההנפה, כבר הייתי יחסית באוויר, אסור היה לי למשוך את הברקסים ברוח כזו חזקה. אז אולי לא הייתי צריך לבטל את ההמראה.
3. שיקול דעת. בהיותי צעיר בתחום, לא הייתי צריך לנסות להמריא בכזו רוח חזקה. שוב, אנשים הזהירו.
מסקנות:
על הטעיות הטכניות אני אתגבר עם הניסיון והזמן.
המסקנה העיקרית היא לעבוד על שתי מידות אישיות פנימיות. האחת דחיית סיפוקים תמיד יש מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים. והשניה מידת היהירות או הגאווה, וזה שיש מצנחים באוויר, לא אומר שגם אני יכול. יש אנשים מנוסים ומקצועיים יותר ממני.
אשמח לשמוע הערות והארות ממי שהיה וראה.
תודה, משה.
