הייתי שמח להעלות את הסרטון של הטיסה, אך המצלמה קצת נרטבה מכיוון שהנחתי אותה בתוך הקסדה שהונחה בכיור שבאוטו של מיקי. נחשו מה קרה תו"כ הנסיעה...
היא עכשיו בשיקום בתוך שקית אטומה עם אורז שאולי יספוג את הלחות והמים (טיפ של מיקי)
עכשיו כשאני רואה את הטרקים בסי יו, כולם היו מעלי בכל הדרך הקשה שחוויתי עד לצד המערבי של גבעת המורה. כמה קללות הרבצתי לוואריו בלג הזה, ופתאום קילומטר דרומית אלי אני רואה דאסט דביל עצבני רץ על הקרקע עד לגובה שלי שהיה אולי 200 מעפ"ש, אז הלכתי אליו כניסיון אחרון אחרי שהעננות לא עבדה עד לנק' הזו. כשהגעתי לשם, הדאסט דביל נעלם, אבל הטרמיקה עדיין הייתה שם ועוד איזו טרמיקה !!! לרגעים ראיתי פלוס 4 !!!
יצא לי גם "לרכס" על גבעת המורה תו"כ חששות לרוטור, ובאיזו פאה בהר שפונה יותר לצפ' מע', התבשלה לה אחת בריאה שעם המתנה של כמה דק', הפכה לפלוס 2. ואני חזרתי למשחק.
כשנפגשנו לבסוף גיא ואני ואחרי זה הצטרפו חגי וולנסי ביחד עם עוד שתי דאונים, זו הייתה חגיגה מטורפת. אחרי איסוף גובה ל1500, גיא ואני לקחנו כיוון לדקור את עפולה, הוא בחר נתיב צפוני יותר שהיה עם מעט יותר סינקים ממני מה שאילץ אותו לטרמל קצת לפני הטרן פוינט, כשאני חולף מעליו ושם ברחתי לו מזרחה אחרי הדקירה. באותו רגע היה לי רגע של בלבול והייתי בטוח שהגול בבית השיטה למרות שהואריו אומר לי שיש עוד 20 ק"מ לגול. הייתה רוח גבית והייתי ב1000 ואני רואה את הזווית לבית השיטה, אז אמרתי לעצמי שאני עושה גול בכיף. הסתמכתי על תחושת הבטן במקום על המכשירים והגברתי מהירות ל 80 ועדיין המרחק שאני רואה לבית השיטה והנתון בג'י פי אס לא מסתדרים לי. שאלתי בקשר את חגי אם בית השיטה זה הגול כשהגובה והמרחק לא מצטמצמים ביחס שאני מצפה לו, והוא תיקן אותי לבית שאן. בשלב הזה הייתי ב500 עם עוד 12 ק"מ והבנתי שיצאתי מה זה חומוס. התחלתי להקטין מהירות ולטוס חסכוני כמה שיותר עד שתפסתי מעל בריכה עם ימבה חסידות פלוס 3 שעם כמה סיבובים בתוכה סידרה לי הגעה בטוחה לגול (לא רואים בסרטון). בכל הסיטואציה הזו, אני בסרט שאולי גיא רץ מעלי מבלי שאני רואה אותו. להפתעתי, חגי מודיע לי שגיא עדיין מתעכב בגבעת המורה, ואין לי ממה לדאוג.
וואו איזו ליגה !!!
