קודם כל שוב תודה לכל המברכים!!!!
לספי,לאמנון, לשלמה, לעופרי, לצחי, לאמיר, לצביקה, לגונן, לאוהד, לאלעד, ולשלומי המתביל ואני מקוה שלא שכחתי אף אחד.
אאאה! ולכל מי שצלצל לברך בטלפון.
הייתי בטוח שבמוצאי שבת ההתרגשות כבר תחלןף, איפה!!!! זה לא מתחיל להיגמר.
ובכן ההגדרה מה זה קרוס מה זה לא קרוס היא רק סמנטיקה ולא רלוואנטית כלל וכלל.
מה שקובע היא התחושה הסובייקטיווית שהיה כאן מחסום פסיכולוגי שסוף סוף הוסר.
ואני מקוה שאחרי שפסגה אחת נכבשה, אלף פסגות אחרות הן היעד....
כמובן בזהירות, ולאט לאט...
אבל זה היופי בספורט המדהים הזה שלנו שאנו מצויים כל הזמן בתהליך של למידה וככל שאנו עולים מדרגה עלינו לשנן לעצמינו שמה שאנו יודעים היום זה כלום לעומת מה שחסר לנו לדעת....
אין דבר שמרגש אותי יותר מאשר לראות טייס ממש טוב , מהמעולים שבטייסים בעולם, מתנהג בצניעות ומתייחס לטייסים אחרים בסבלנות ובלי "שוויץ".
מה שאמרתי לאמיר, לגבי קרוס התכוונתי מה ייחשב בשבילי לקרוס, כדי לשבור את התבנית המקובעת שלי, שאם לאחר הסינק הראשון , המגיע לאחר עזיבת ההר אצליח לתפוס את הטרמיקה הראשונה המיוחלת לא משנה לי היכן אני אנחת, אני ארשום לעצמי שעשיתי קרוס.
הסיפור התחיל ביום חמישי בערב כאשר קיבלתי SMS משובש והבנתי שיש ליגה.
דברתי עם אילן אשר פקפק באפשרות של תנאי טיסה, וקבענו שנדבר בבוקר.
בשעה 8 ראינו שהרוח צונית וחזקה בחוף ויצאנו לתבור בתחושה שזו סתם נסיעה מבוזבזת ולא יהו תנאי טיסה.
ולהפתעתינו, בהר אין רוח, כאשר החלו הטרמיקות המהוססות הראשונות להופיע המצנחים הראשונים בקושי החזיקו.
אני התכוננתי אספתי את המצנח לפרח והתיישבתי בעמדה מאחור.
לאחר כשעה איתי החל מאיץ נו אתם לא ממריאים? למה אתם מחכים?
שלש או ארבע מצנחים המריאו לפני ,עמדתי מוכן מאחרי מיכל והמראתי אחריה.
לקח לי קצת זמן לטפס מעל המנזר, אבל כאשר עברתי את ה1000 מטר גובה ידעתי שהיום אני מגיע לכנרת.
ראיתי את אילן מרחף בטרמיקה מעלי צפונת למנזר יחד עם עוד הרבה מצנחים, משום מה לא הרגשתי בנוח בקרבת המצנחים הרבים ועזבתי את הטרמיקה הזאת וטסתי דרומה שם טפסתי בטרמיקה יותר חלשה אבל הייתי בה לבד והסתובבתי בה עד ל 1200מטר גב לרוח והנ הגיע הסינק המוכר והידוע אשר עד אתמול הוא תמיד בישר לי בתבור את התחלת הסוף, המנגינה העצובה המלווה אותי מהתבור ועד הנחיתה.
אבל הפעם מעל כפר תבור הסינק החל להחלש והתחלף בטרמיקה שהתחילה ב+0.5 והתגברה עד +2 וכך הגעתי שוב ל1200 מטר משם גב לרוח ומעל כפר קמא שוב טרמיקה שהרימה אותי מ800 מטר ל1250 מטר.
אז ראיתי את מיכל ומיקי מסתובבים בטרמיקה סמוך לרכס יבניאל לשם התקרבתי אבל הם היו גבוהים מעלי בכמה מאות מטרים.
כאשר מצאתי את הטרמיקה המבורכת לפני רכס יבניאל הסתובבתי בה עד לגובה 1450 מטר וכב ראיתי את שניהם קטנים מתחתי.
הכנרת פרוסה מתחתי כגיגית קטנה ויפהיפיה, פניתי גב לרוח ובגלייד הגעתי ללא שום בעיות לעמדת הנחיתה החביבה והמוכרת של מבוא חמה.
וואו. חבל שלא צלמתי אבל זה יהיה אני מקוה בפעם הבאה.
כאשר איתי צלצל לארגן לי איסוף ואמרתי לו שאני במבוא חמה, הוא שאל אבל זה לא היה בכלל כוון הטיסה של הליגה שהיה צריך לטוס לעין חרוד בכלל, יצאה לי שאגת שמחה," את מי זה מעניין!!!!!! העיקר ששברתי את המחסום". עם איתי הסליחה לא התכוונתי לזלזל בליגה, אבל ההתרגשות היתה רבה. מעכשיו אני ארשום בג.פ.ס ואטוס לאן שצריך.
לא התכוונתי לכתוב כל כך הרבה אבל מה לעשות אני עדיין בעננים
אריה לשובר SOL PARAGLIDERS DEALER
