צחי היקר,
אני מאוד מעריך גם אותך וגם את גורדון. שניכם אומרים תמיד דברים של טעם, כל אחד בדרכו. וטוב שכך, אחרת הייתי צריך להחליט את מי מבין שניכם לקרוא (אין טעם לקרוא אותו דבר פעמיים).
השרשור על התאונה היה חשוב, אבל אני חושב שתסכים איתי שכל הנתונים ניתנו כבר בעמוד הראשון (ע"י אפרח של ברזל).
היא אמרה שלא היה מדובר בחניך של רומן, אלה במרחף שהשאיל מכשיר קשר. וכשרומן ראה אותו מסתבך הוא עזר לו במצב החירום. היה ניתן מכאן להבין שלרומן לא הייתה שום אחריות על ביצועי אותו מרחף באותה טיסה.
שאר התכתובת עסקה בהבעת תחושות\דעות וביקורת ספרותית, שבין אם הן נכונות\קיימות, לא היו רלוונטיות לדיון.
גם אני כמו גורדון, שונא קונפורמיסטיות, זה לא אומר שאני דוגל באנרכיה.
כשקראתי חלק מהתגובות, התעורר בי רצון עז להגיב בחריפות, לומר לאותו מגיב: "יא סתום, אתה יודע רק לכתוב או שגם לקרוא......וכשאתה קורא, אתה מבין מה שאתה קורא או אתה רק בקטע של מילים בודדות, בלי לחבר אותן למשפטים ואז לרעיון". אני כמובן לא עושה זאת, כי אני חושב שזה מה שמבדיל בין דיון תרבותי לגסות רוח (הרגשות בשניהם זהים).
במקום זאת, אני מעדיף לשתוק ולא להשתתף בדיון. אני מעריך את גורדון, שמצליח לתעל את הרגשות האלה לכתיבה הומוריסטית, ואם קוראים בין שורותיו, ניתן לראות שהדברים מאוד רלוונטיים לשרשור.
זאת כמובן דעתי, ואין זה אומר שאינני מכבד את דעתך.
