מה אתה צם"?" נישאלתי על ידי אופטי אתמול בלילה. כן השבתי לאקונית.
אבל למה? שאל בחצי חיוך. "יש לי ריספקט ליום הזה , אולי בגלל שנולדתי ביום כיפור. השבתי.
האמת מגיל 12 עדיין לא החמצתי צום, ואני ממש לא נהנה משאר הארועים שמציע היום כמו ביקורים
תכופים בבית הכנסת ותפילות שחוזרות על עצמן במונוטוניות. גם אף פעם לא הצלחתי להדביק את קצב הקריאה
המטורף, והיתי תמיד עושה כאילו באמת עברתי על הדפים , מציץ בעמוד של השכן ומתקן 4 עמודים קדימה,
נעמד בקדוש קדוש קדוש ומתישב באיחור. הרגשתי כמו רקדן בקרנבל בברזיל שלא מכיר ממש את הצעדים והורס
את כל הקצב של השאר. נוסיף לזה את הלחנים המשמימים (חוץ מ"אדון הסליחות" שאני יכל לשמוע בעיקר בביצוע התימני שעובד
על ידי ניקמת הטרקטור) ומתקבלת חוויה לא מיסטית או רוחנית בעליל.
ולכן מגיל 30 החלטתי על יום כיפור משל עצמי . יום כיפור הכולל רולר בלייד מצנחי רחיפה וצום.
ובאמת אתמול אחרי שינה טרופה גיליתי שכבר סגרו לי את כל החנויות והחומוסיות ולכן ארוחתי המפסקת היחידה, היתה סנדוויץ עם חומוס
ושאר ירקות שהספקתי להקיא חלק ממנו בים, כשקפצתי לטבילת שחיה בהילטון . לא פלא שתחושת רעב אפפה אותי כבר בערב הראשון.
מאידך ידעתי שהדרך הנכונה היא עשיה ומייד קפצתי לחבורת הרולר בליידס הניפלאה שהתאגדה לעשות מסלול של 35 ק"מ באיזור תל אביב הרצליה. מיותר לציין שלא שרדתי את המסלול המלא ודידיתי לי לכיוון דירתו של אח של קדמי, לא לפני שהאשמתי את "בולה", כלבתי , בחוסר
כושר משווע . הגעתי לקדמי וריחות של קפה ושל עוגת שוקולד ניקלטו היטב בקולטני האף שלי, אך עמדתי בפיתוי וראינו סרט " מרס טורקי"עמית נירדם על הפוף ובולה הציקה לקארמה , הכלבה של אופטי.
היום בבוקר ניסיתי לשכנע את אופטי אופוסום לעוף איתי בהילטון אבל הוא נסע עם צחי לארסוף, ומצאתי את עצמי מרחף להנאתי ברוח גבולית אך נעימה מעל אלפי המתרחצים שפקדו את חופי תל אביב ביום קדוש זה. שחייה קלה בים מיפגש עם מישהי מוכרת ושיחה, ואז החלה ההחלשות.
אני חושב שזה בא מהצורך בנוזלים יותר מהאוכל, אבל מה זה משנה . כבר לא יצאתי לעוד טיסה. עליתי למעלה והמצנח על גבי , מתפעל מהשקט הניפלא שעוטף את העיר ביום כיפור, שקט כפרי שלולא רחשי זימזום המזגנים היה מוחלט ונעים לאוזן בצורה מושלמת.
מישהו פעם אמר כי השקט לפעמים הינו המנגינה הטובה ביותר, הלוואי ותל אביב היתה שקטה כל כך בשאר ימות השנה.
עובדה אני שומע מבחוץ שריקות שלדגים..בתל אביב. מת לאכול, עוד שלוש שעות למנאייק, אני מדמיין איך אני גומע חצי ליטר של מים זקים
ואז מכין לעצמי מנה חמה עם המון מונוסודיום גלוטמת, ושוב שותה איזה כוס תה עם נענע ונותן לדם הסמיך שבעורקי קצת רטיבות משחררת.
שיכרות של מיים זה משהו מענג.
. מצחיק על מה חושבים כשרעבים באמת.
