קרה לי מקרה לפני שבועיים. המקרה עורר בי מחשבות רבות, ומשהתגבשו המחשבות הללו, אני מוצא לנכון לחלוק אותן עם גולשים אחרים, שלא יהיו הפקחים שיצאו מצרה שאני הטיפש נכנסתי אליה...
ומעשה שהיה כך היה: נקרע לי כיס של שחיף באזור אמצע הכנף. רציתי לתפור את הקרע ולשם כך הוצאתי את הפין המחבר את קצה המפרש לקצה צינור האלומיניום של הכנף. הפשלתי את המפרש ככל יכולתי ונוכחתי שאין אפשרות להגיע. אצטרך להוציא את כל הצינור, מהאף עד לקצה הכנף. מכיוון שהזמן לא התאים, החלטתי לדחות את העניין לפעם אחרת והרכבתי בחזרה את הפין המחבר את המפרש לקצה הכנף. ידעתי שנהוג בתעופה שברגים ופינים מוכנסים מלמעלה למטה וכך עשיתי.
יומיים לאחר מכן, בתבור, הרכבתי את הגלשן ועם קצת משחק ומזל הצלחתי גם להכניס את השחיף למקומו, מבלי שיברח לתוך הקרע. יובל ואני היינו בעמדה ואני המראתי לפניו. בבדיקת הגלשן ראיתי שהמפרש בקצה כנף שמאל לא מתוח כרגיל, אך ייחסתי את זה להתיישנות הגלשן שעבד אצלי קשה והרבה. כבר בריצת ההמראה הרגשתי משיכה חזקה שמאלה ובאוויר נלחמתי בכל כוחי כשמייד אחרי ההמראה הבחור רצה רק לחזור להר. הטרמיקות זימרו והחלטתי, על אף המשיכה החזקה לנסות לטפס בהן כשהכנף השמאלית בתוך הפנייה, אך הגלשן רצה רק לחדד את הסיבוב וחייב מלחמה אמיתית להוציא אותו מפניית יתר. בכל זאת הצלחתי להרוויח כ-100 מ' גובה, ואז החלטתי לנסות להסתובב ימינה. עכשיו זה כבר היה טוב יותר אבל אחרי 10 דקות באוויר הרגשתי שכוחותי אוזלים. דיווחתי על המצב ליובל והודעתי על גישה לנחיתה. בדרך ערכתי עוד מספר נסיונות כדי ללמוק את המהירות הנכונה לשליטה בגלשן ונוכחתי שככל שאני טס לאט יותר, הגלשן יותר ממושמע. כך, במהירות על סף ההזדקרות נחתתי מאוזן ובשלום. מייד ניגשתי לבדות את הפינים וראיתי שפין ימין, ההוא שלא נגעתי בו, מוכנס בדיוק הפוך, כלומר, מלמטה למעלה...
מסקנות: א. בכל פירוק של גלשן או חלק ממנו, יש לבדוק שימין ושמאל זהים לחלוטין.
ב. במקרה שהגלשן לא מאוזן באוויר, לא לרוץ מייד לנחיתה, אלא - קודם כל להתרחק מההר ואחר כך לנסות ללמוד את התנהגות הגלשן כדי להנחיתו בשלום.
יש לזכור כי הנטיה הטבעית שלנו היא להוסיף מהירות כשחשים סכנה. לא תמיד זה נכון, לפעמים צריך לנהוג בדיוק בניגוד לתחושות.
כשעתיים לאחר הנחיתה התחלתי לחוש כאבים במרפק שמאלך. ביקור אצל הרופה הראה "מרפק טניס" כלומר - קרעים בגיד. אין לזה תרופה, רק מנוחה, ואני מקבל את העונש שלי ונפרדתי מהגלשן ומהאופנוע (ידית המצמד מאוד מכאיבה). נקווה שהיד (והשכל...) יירפאו במהרה.
לכל המלעיזים והמבקרים, אני מודה מראש ומקבל כל ביקורת באהבה. כולנו טועים וגם אני טעיתי. הפעם זה הסתיים בסדר, הרבה בזכות הנסיון.