איך אפשר להתחיל בכלל לתאר מי זה יורם בשבילי? זה הרבה יותר מהחברות,הרבה יותר מהשיחות האין סופיות, הרבה יותר מהאיסופים והנסיעות ביחד לעמדה. היית בשבילי הרבה יותר מסך כל הדברים והטיסות הנפלאות שהיו לנו ביחד, אין ממש מילה לתאר את זה.
כבר רוצה לחזור הביתה אבל מפחד משבת בבוקר, ליתר דיוק 9 בבוקר בדיוק. זו תהיה השבת הראשונה מזה המון זמן שלא נדבר בדיוק ב9 בבוקר, גם אם יורד מבול בחוץ. כי הרי תמיד מדברים ב9 ואז מדברים עם חמו ואמנון ועם מי שעוד מצטרף לרביעיה שלנו.
בכל פעם שנפרדנו הפרידה הייתה קביעה מתי נלך לטוס בפעם הבאה, אבל תמיד תמיד הלהתראות היה רק אחרי שידענו באיזה יום אנחנו הולכים לטוס בפעם הבאה. אם מי כבר אפשר לטוס ב6 בבוקר בשרונה או לעלות לגירזון בגלבוע 5 דקות לפני השקיעה סתם כי בא לנו או כי פשוט אחרת לא יצא לנו לטוס ביחד כל השבוע.
המחשבה שלא נטוס ביחד מרגישה כמו תהום ענק באמצע הלב, המחשבה שלא נפגש קורעת אותו לרסיסים.