יום שישי האחרון ערב חג השבועות עלינו כמה חברים טובים להר. כבר בעלייה ליווי אותי שני מלאכים טובים שכל אחד מושך לכיוון אחר, היש אלוקים המשגיח עלינו או שמא איננו. כשני יצרים המושכים את האדם במיוחד כאשר מתקרב הוא להר - למעמד ההיסטורי של קבלת התורה.
'אנכי ה' אלוקיך....' אמנם לא שמענו על ההר, אך המראה הזכיר במעט את המעמד המיוחד, עשן שהיתמר לגובה רב ככבשן האש על הר סיני, הקולות המשוחחים על 'צבא ה'' ותפקידו המיוחד של העם היהודי בעולמנו הקטן.
עליתי ראשון לאוויר המעושן... עליתי ירדתי וכו' אחרי כרבע שעה אני רואה את רולי נכנס היישר לתוך עשן שחור סמיך מסתובב לו בנחת... והנה אני נרדם ורואה בחלומי את משה רבינו עולה אל ההר לקבל את התורה, ו''משה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים...'' לא עברו דקות והנה אני שומע את קול ה' קורא בקול: "...לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. ...כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ." – הקשבתי למילים והבנתי, צריך 'ת'כלס'... אין זה מספיק לשוטט כאן בעליונים על גבי החלומות. לפתע נגעו רגלי באדמה... והתעוררתי מחלומי. מצאתי את עצמי עומד בשדות דבורייה כאשר העשן עדיין מיתמר אל על. הבנתי ש'לא בשמים היא...' ועלי לעשות משהו עם שני החברים שהעלוני אל ההר... רונן גורדון דובר החרב המעופפת שרצה להשמיע לי עוד מהגיגיו על האלוקים "שלי", ואילן בקר שתמך בדבריי באמונה פשוטה שיש אלוקים...
רונן, יאללה החלטת לאתגר אותי. אין בעיה, אני מגיע עם 'שחקן חיזוק' ואתה מארגן ערב דיאלוג לכל הקבוצה הנפלאה שאני אוהב להיות בחברתם... כולם כל אחד באשר הוא. אל תשכח להביא את היושב ראש...
