נפגשתי עם עומר בתחנת הדלק קצת אחרי 12:00. בדרך לתבור לא היה שום סימן לרוח. התחזיות מבולבלות. עולים למעלה ומתלבטים. אין רוח, רק משבים על האף. כשהרוח מתחזקת היא מגיעה בזווית לעמדה. או מערבית מדי בשבילי, או דרומית מדי בשבילי. עומר טוען שאפשר לצאת. אני מחליט להמתין ולא לצאת בתנאים שאני לא מרגיש מספיק בנוח בהם. כל מה שחסר לי זה להמריא בלי רוח לתוך עץ על המדרון.
עומר מחליט להמתין איתי גם כן ואנחנו מבשלים את הפטריות שלנו במשך כמעט שעה. ברגע שאני מודיע לעומר שחבל על הזמן ועל המצנחים ועדיף לנסוע למבוא חמה מגיעים הוא והיא וטאנדמיסט בשם ירון. "החלטנו ככה, בספונטניות, לצאת לרחף היום" הם מספרים (בעיקר היא, כי הוא עסוק בהאזנה להסברים של ירון), "בגלל זה גם הוא עם סנדלים ולא נעליים". בהנפה השנייה ירון מצליח לצאת ואפילו מטפס לאט לאט. זה היה כל השכנוע שהייתי צריך בשביל לצאת. אני ועומר פורסים את המצנחים ומתכוננים להמראה. רוח חלשה מאוד, מעט מהצד. עומר מניף פעם ופעמיים ושלוש ולא יוצא. "צא אתה" הוא אומר לי, "אני כבר אסתדר פה לבד". אני עוזר לעומר בעוד 2 הנפות ואז מגיע סייקל נפלא להנפה קדמית. אני מתחבר לרתמה (הקסדה כבר על הראש), מבט אחרון על המיתרים, רץ קדימה ובטוח שאני מגרזן ישירות לשדה הנחיתה. ירון והטאנדם שלו כבר מזמן עלו גבוה מאוד ועכשיו הוא בדרך לנחיתה.
אני יוצא מהעמדה בקלות יחסית ופונה ימינה, מחפש את העילוי עליו ירון טיפס. 2-3 חליפות מול העמדה והנה אני מביט עליה מגבוה גבוה, רואה את הקויוט של עומר מונף ויוצא החוצה. כשהעילוי נחלש אני יוצא קצת החוצה מההר ומביט על הנוף. המצנח רועד, מאוחר יותר עומר הסביר לי שזה קרה בגלל ההגעה לקו האינברסיה. כשאני פונה בחזרה אל ההר עומר כבר עבר את הגובה שלי וכשאני מתחיל לעלות בטרמיקה חדשה עומר כבר גבוה גבוה מעלי. ה-GPS שלו יספר לנו מאוחר יותר שעלינו עד לגובה של 1750 מטרים מעפ"י.
אני לא מצליח לטפס שוב עד לגובה של עומר ובשלב מסויים מפסיק לנסות לתפוס את אותם עילויים חזקים וצרים. אני פונה אל שדה הנחיתה, מתפתה לנסות לתפוס בועה אחת מעל שבלי, מוותר ומגיע אל מעל שדה הנחיתה בגובה 300מ', להערכתי. אני לא מוצא שום סימן לכיוון הרוח על הקרקע ולכן מנצל את הגובה לעשות 360 ולבדוק סחיפה. ה"סחיפה" הייתה דומה יותר להטחה דרומה. אין ספק, הרוח היא צפונית. אני מפנה את המצנח צפונה ומקבל קריסה בצד שמאל. 15-20 אחוז. לא סוף העולם אבל גם לא נעים.
שמיניות מעל השדה עד התיישרות לפיינל. המהירות הקרקעית שלי איטית ואני נוחת ברכות. מבט למעלה מגלה לי את עומר גולש מטה עם טיפים מקופלים.
בסה"כ 45 ד' באויר, גובה 1750מ' חיוך ענק על הפנים וקפה-של-אחרי-טיסה בעמדה. בהחלט יום מוצלח!
