תכננתי להגיע לגלבוע, כי הקפצתי חבר לגבול ירדן. בעמק רוח צפונית קלה ובשדות העמק, לרגלי הגלבוע - אפס רוח. עירא הודיע לי שבשרונה 30 קמ"ש כך שלא הייתה דילמה. הגעתי לעמדה בסביבות השעה 10 כששני מצנחים מגרדים בגובה העמדה + אך לפעמים עולים ל50-70 מ'. נראה לא מבטיח ובכל זאת, חדשיים של תיסכול, ללא טיסות, גרמו לי להרכבת הגלשן במהירות. הרוח בעמדה 15 קמ"ש. ויתרתי על כל גרם אפשרי, ופרט לכיסוי הרתמה לא לקחתי איתי כלום. המתנתי למשב סביר וכשזה הגיע המראתי תוך דחיפה של הספיד-באר (חבל על כל ס"מ גובה, לא מומלץ מבחינת הבטיחות). חצי שעה של עליות וירידות, השיא: 120 מ' מעל לעמדה. טרמיקות שנעלמות תוכ כדי סיבוב או שניים ולמטה בעמק הכל בוץ, אסור לנחות שם... כאמור לאחר חצי שעה, כשאני כבר 20 מ' מתחת לקו הרכס, הצלחתי לאחר מאבק עיקש לעלות כ-30 מ' מעליו ולגנוב נחיתה שהסתיימה קרוב למצוק, אבל הייתה בסדר.
מא אגיד לכם... לאחר תקופת רעב כל כך ארוכה, יש הנאה רבה, אפילו בליקוט פרורים. לפחות יהיה על מה להתרפק בסופ"ש הרטוב הקרוב.
החדשות הטובות: עוד חודש אביב !!! ייייייששששששש
