יום חמישי בבוקר עבדכם הנאמן קם מוקדם. ידעתי לפי הגורו שצפויות מערביות של עד 12 קשר
אבל כבר בשבע בבוקר (לחלקנו שבע לפנות בוקר), מציץ אני האץ' היאכטה והשבשבות שעל תרני היאכטות ליד,
מודיעות לי כי אכן מערבית כשרה למהדרין. בפורום הודעה על רצון לתבור חלק לרכס חלק כבר מדברים על זיכרון,
אבל אני כמו ילד טוב הלכתי למיגרש הבית שלי בהילטון על מנת להוריד את החלודה שהצטברה לי בשבועות החורף ולהחזיר קצת זיכרון שריר בתירגולי הנדלינג.
הרוח היתה כ 12 קשר ולכן הוצאתי את המצנח המהיר, מורפיוס מצנח שטס במהירות טרים של כארבעים קמ"ש.
לא ויתרתי לעצמי והיתי נחוש לעשות כ 15 דקות הנדלינג לפני עליה לטיסה, וזאת למרות חברי אנשי הכלבים מפארק שפיגל שרצו לחזות בפלא המעופף.
לאחר יצאתי לטיסה קצרה ותירגלתי נחיתה כי מדובר בתוואי שונה משהייתי רגיל עם הוספת עמודי התאורה לגולשי הגלים שנימצאים בנתיב הנחיתה שלי.
הרוח היתה עם רכיב צפון מערבי. נעמדתי כמטר מעל הדשא מתרגל את ישיבת הבודהה הטיפוסית כשרגלי לא נוגעות בקרקע ואני מתקן עם הברקסים לשיפור השליטה הקרקעית. לאחר מיכן יציאה נוספת לתירגול נחיתה אבל עילוי טוב ואני נהנה באוויר סופר נשימות (שוב להחזיר את זיכרון השריר) ומתחיל בביצוע ווינגים ליד בית הקברות הערבי שמדרום לעמדה. אנשים כמובן מחייכים חברים שמכירים אותי עושים שלום ואני משוויץ בכישורי הפיטר פן כשפתאום אני קולט שחף עומד במקום.כעשרים מטר מעלי. הדבר הדליק לי נורה של התחזקות לא צפוייה. כניראה בגלל שהרוח היתה עם רכיב צפוני לא ראיתי את הסימנים על המים בגלל ההסתרה של טופסי (המסעדה והשובר האנכי), אבל רגלי נידרכה על הספיד בר במידי. לצערי דרכתי על הפתח להכנסת אוויר של הצ'ייר בג האהוב, עזבתי יד אחת והכנסתי את הבר מתחת לרגלי הימינית דבר שעלה לי בשניות גורליות בהן נישאבתי בוונטורי שבין בית הקברות לגינה. כאן היתי בברוך ולחצתי על הספיד בר חצי לחיצה אך עדיין אני מרוורס, דרכתי עד הסוף והכנף ככנף אקרו טיפוסית שמורידים לה את האף, החלה להראות סימני קריסה. תחילה קריסה של 30 אחוז בימיני שתוקנה עם הברקסים ועדיין בצינור הוונטורי אני הולך אחורה ממש כמו בסירטון של פול טאקש! העצים כבר ממש קיבלו הטייה ולכן החלטתי לנחות מאחוריהם אולי שם אקבל סינק יותר טוב כי אוזניים גדולות היה מחוץ לתחום באותו רגע קריטי (לאו דווקא בשל ההאטה של המצנח ויצירת החיכוך, אל מול הרוח, אלא בעיקר בשל אי הנוחות לביצוע בתפיסת המיתר
). כפי ששיערתי מאחורי הדקל איבדתי סוף סוף גובה בצורה יותר יעילה ונחתתי כשרגלי עד הקרקע דורכת על הספיד בר בפול ווליום. קטלתי את המצנח דווקא עם האי, למרות שאני לא סגור על זה בוודאות והמצנח עוד ניסה בפראות לעלות חזרה ולמשוך כבר כשהסתובבתי אליו באינסטינקט חייתי ומנעתי ממנו להיתפתל על עץ מאחור. שוב קטילה וודאית עם הA וחירוב החופה ושיחרור לחץ. תחושה של הקלה. וגם תחושה של בושה הציפה אותי יחדיו. איך לא ראיתי את הסימנים? ועוד באתר הבית שלי. קיפלתי את המצנח נסעתי להורי ברעננה ומיד המשכתי לרכס מחדש לראות את חבריי חוגגים להם בארסוף.
כשהגעתי בדיוק כולם נחתו כי התחיל טיפטוף והרוח חזקה . חיכינו אבל אפילו לא פרסתי את החופה. הרוח שם הגיעה באחת המדידות ל 44.3 קמ"ש. נהניתי משיחה עם חברים והמשכתי לתל אביב לבילויי מטורף שהיה לי אתמול בלילה.
כניראה יש משהו מעורר בטעמו של הפחד
.
