קבל דוד.
שבת בגלבוע הגענו לשדה הנחיתה בשמונה וחצי.לאחר איסוף בוץ בנעליים, וצמצום מכוניות... אה כן וגם תדריך.
עלינו לעמדה. התרגשתי המון, מפני שהגיע הזמן שלי לבצע הזדקרויות.
טיסה ראשונה. המראה ברוח יציבה כעשרה קמ"ש. לאחר שהתרחקתי מההר, ירון הודיע לי בקשר שאני יכול לבצע 360 ימינה.
למרות שכבר בצענו 360 באימוני קטנוע, התרגשתי לפנות לכוון ההר בפעם הראשונה-מראה נהדר.
נחיתה ברוח אפס, עם רכיב דרומי, נחתתי על השביל בביצוע פלייר מעולה.
טיסה שניה, ירון תידרך אותי לבצע הזדקרות.
המראה ברוח אפס. לאחר התרחקות מספקת מההר, ירון הודיע בקשר שכעת אני יכול לבצע.
משכתי לצבירת מהירות, דחפתי בייס בר במהירות ספירה של "אחת שתיים שלוש" והשארתי ידיים ישרות.
הגלשן החל לעלות ולאבד אנרגיה וכאשר נעצר ככה באמצע השמיים, הרגשתי - "וואו"
לאחר נפילת אף של כמה מטרים (נראה לי 7 מטרים) וצבירת מהירות, שיחררתי בייס בהדרגה לעצירת המומנט של הזדקרויות משנה.
כוונתי את עצמי לעבר השדה, ירון הודיע בקשר שאני יכול לבצע עוד אחת. חזרתי שוב על התהליך כולל ה"וואו"
נחיתה: הגעתי לשדה הנחיתה והמנחית שלנו אדריאן חשש מריבוי המכוניות ושאר המכשולים שהיו, הוציא אותי לפיינל ארוך.
וכמו שאומר הילד "פה התחילו הבעיות" - הכנף הימנית כמעט שיפשפה את שק הרוח. המבט שלי הוסט לכוון שק הרוח בכדי לוודאות שאני עובר מעליו, אבל.. כשהחזרתי את המבט קדימה, זה היה מבט לכוון הקרקע, ולא קדימה
. ולכן כבר לא הארכתי את הגובה נכון, ובצעתי פלייר מוקדם מידי. גיליתי את טעותי מהר מאד (תוך כדי פלייר) ומשכתי מהר לביטול, שכן פלייר בגובה כזה ורוח אפס, לא היה נגמר טוב. בצעתי פלייר שני בגובה מטר מהקרקע, אך בגלל שכבר התבזבזה לי כל האנרגיה בפלייר הראשון, הוא לא הועיל במיוחד, וסיימתי על הבטן.
נו, לפחות יצאתי ללא פגע (גם הגלשן).
מקווה שלא חפרתי
