ראשית - סרט יפה, עם בחירת מוזיקה מתאימה לשבת בבוקר
הערה קטנה בנוגע ל"חוק המואזין":בעקבות התאונה של דני בן רובי ז"ל אימצתי לעצמי גישה שונה בתכנון הנחיתה ובפיינל לנחיתה.
תרמיקות ישתחררו לרוב בטריגרים, עלעולים יווצרו לרוב באותו מקום. אף אחד מאיתנו לא רוצה לפגוש דסטי בגובה 20-30 מטר ולקראת פיינל לנחיתה. לכן כאשר נתקבלה ההחלטה לנחות, לא יהיו יותר שיקולים של מעט ללכת, קירבה לשביל, קירבה לרכב וכו'...
אבחר את השדה המתאים ביותר לנחיתה, רחוק מכל טריגר (כמה שאפשר) ואנסה לנחות במרכזו ולא בגבולותיו עם שדות אחרים. גם אם צריך ללכת קצת יותר.
ולמה אני כותב את כל זה? גבול שדה הנחיתה של התבור עם שורת הבתים המערביים של הכפר דבורייה הוא בדיוק שבירת ההומוגניות של פני הקרקע ועל כן פוטנציאל לא רע לשחרור של עילעול. לא פעם צפינו בעלעולים שרצים לאורך קו המתח שעובר שם.
דני ז"ל היה במסלול גישה לנחיתה מעל הבתים בגובה דומה כאשר פגש את אותו דסטי שלקח אותו מאיתנו. לאחר הקיפול שאולי קיבל, הכנף שלו היתה פתוחה ובמצב טיסה עם הפנים לכפר. כנראה שדני ניסה להשלים את הסיבוב כדי לפנות חזרה מערבה אך לא הספיק ועל כן במצב של רוח גב + אנרגייה גבוהה ממהירות הסיבוב נחבט בבית (ללא התייחסות לתחקיר שאני מקווה שיצא בקרוב, העיניים לא משקרות).
בבחירת שדה רחוק יותר, גם אם איבדנו חצי כנף בפיינל לנחיתה והכנף סבבה 180 מעלות, עדיין לא נפגוש בבתי הכפר. מקסימום ננחת אולי עם רוח גב.
אז מה אכפת לנו? עוד 300 מטר ללכת? בואו נגדיל את מרווח הביטחון.
ניר