מי שטס לפי הרוח בווינדגורו לא יגיע רחוק... בטח בעונה הזו, ובטח ובטח בדרגות...
הגענו עמית הלל ואני לעמדה בסביבות עשר וחצי. אני עם כל הציוד החדש, רתמה והויסטהווקסלר מרשרשים ונוצצים כמו שרק ציוד חדש יודע.
הרוח דרום מזרחית, משבים שבין כלום ל 12 קמ"ש. אני מניף כמה פעמים כדי להתרגש המחופה החדשה ויוצא. ההנפה והיציאה קל ופשוט, אפילו בהשוואה לקארמה. התנאים בקושי מצליחים להחזיק אותי בגובה הרכס. ממש שעה של מלחמה עם מקסימום 80 מעל העמדה. כמו יום חלש ברכס... בדרך החוצה לשדה הנחיתה קצת מדידות על הכנף החדשה: (באדיבות מד הרוח של עמית, ובשיטה שהדיוק שלה לא הכי...)
טרים ספיד 36 קמ"ש
שני שליש ספיד בר 46 קמ"ש
טיפים מקופלים ושני שליש ספידבר נותנים מינוס 5 מ"ש
רשמים מהציוד החדש, הרתמה נוחה ויושבת עלי טוב, ללא כוונונים מיוחדים. התא שלה ענק, הצלחתי להכניס בו את התיק של המצנח, קרוקס, שלושה ליטרים של מים ותיק עם מצלמת SLR. ולא היה קשה לסגור תריצ'רץ'. גם החופה מרגישה סבבה, הניפה כמו בובה, מסתובבת בקלות ושוקעת פחות מהקארמה. תרמיקות ממש לא היו שם, אז הרבה מעבר אני לא יודע עליה... אבל התחברנו טוב...
תמונות באדיבות עמית יגיעו בקרוב
