זו הטיסה האחרונה שלי בפוקארה נפאל.
אני כבר שעה וחצי באוויר, כאשר המטרה שלי היתה לטוס שעה ו9 דקות כדי להשלים את ה20שעות בנפאל ו200 שעות בסך הכל מאז שהתחלתי במצנחי רחיפה.
אני מחליט לרחף מעל האגם . עם כל הגובה שירווחתי בתרמיקה האחרונה וכבר לנחות. לפני הנחיתה אני נכנס לספירלה אבל אחרי שני סיבובים לא חזקים אני רואה שאני מעל החוף אני מעדיף ללכת עוד קצת פנימה ;יוצא מהספירלה אני רואה המצנח שלי מסתובב בכיוון השעון ואני מיתחתיו כמו סביבון.
ירידה אנכית איטית, "הליקופטר" לא בכוונה תחילה וידעתי, אבל למה לעזעזל נכנסתי בו! אם לא משכתי את ברקס ממש מתחת לחזה שלי?? כי ברור לי שזיקרתי את הימין...
היה לי גובה מספיק כ -600 מטר כדי לתקן את זה, ולמרות שאני מרגיש פעימות הלב, הראש שלי עובד מהר, ובמקביל מבין כי הגרוע ביותר שיכול לקרות הוא לטבול במים שוב והבעיה רק בגלל עודף משקל במיים שלא יספיק להתייבש כי מחר אני חוזר ארצה. וגם מה הפיתרון.
פול סטול ובק פליי צריכים להחזיר את הכנף לטיסה.
לפני, אני מנסה שני משיכות בברקסים , שחרור הורדת אותם עד החזה., כבר מלפף את הברקסים ולפני שמוריד את הידיים לפול סטול הכנף טס , מתחיל לעוף שוב.
עדיין גבוהה מאוד , אבל כבר החלתתי לסיים את הטיסה ,אחרי 30 ימי חופשה,26 טיסות,20 שעות שצברתי כאן .אס אי וי שסיימתי ואין לי ספק שהרוגע בו הייתי הוא תוצאה של :לדעת מה קורה ומה שאני צריך לעשות, וכמובן כל הזמן שהיה לי כדי לטפל.....
עכשיו בזמן שאני חוזר לארץ, מתערבבים החוויות של הרחיפה,הנופים של נפאל, וחברות טובה עם ניר בראש חבר לחוויה והרבה יותר.וההרגשה שמיציתי עד הסוף את החופשה מהטובים שהיו לי..
