וואוו!! איזה כיף!!
חווית הטיסות הראשונות של החניכים מרגשת אותי כל פעם מחדש.
מברוק, מברוק, מברוק!!
סוף כול סוף אתם חווים כמו כולנו את הניתוק המופלא הזה מחבלי המשיכה של האדמה.
ברוכים הבאים, עכשיו רק מתחיל בית הספר... והוא לא יסתיים אף פעם.
אפי, לגבי ההמראה שלך (השנייה).. ברצוני להוסיף טיפ קטן.
לדעתי למדת\התרגלת "לסמוך" יותר מידי על מערכת הגרירה.
כמובן שיש לך את בעיית זווית האף.
שים לב שלקראת הריצה אתה עם זווית טובה, אבל ממש לפני הצעד הראשון, אתה נוטש את הבקרה על מצב האף, והוא עולה.
וכך אתה ממשיך את הריצה..
אבל אני בטוח שירון כבר העיר לך על זה.
הטיפ שלי הוא לא ביחס לזווית האף אלא יותר ביחס לקפיצה\נפילה שלך אל תוך הרתמה.
אני ספרתי
אולי שלושה צעדים בהמראה שלך (שניים וחצי), ואז אתה כנראה מרגיש שהגלשן "לוקח" (זווית אף גבוהה, כבר אמרנו?), ובטעות (די אופיינית לממריאי אף גבוה) אתה "מרשה" לעצמך ליפול קדימה אל תוך המשולש.
כמובן שתהיה במצב שכיבה, הגלשן קצת שוקע בגלל שאין לו מספיק מהירות, ומכאן אתה כבר לא יכול לרוץ גם אם תנסה.
ועכשיו הטיפ.
עמ"נ למנוע את הטעות הזאת (הקפיצה לרתמה) נסה לשנות מעט את המטרה שלך (רק עבור שלב ההמראה), ובמקום לשאוף לטוס כמה שיותר מהר, שאף להגיע בריצה שלך עד לסוף מסלול ההמראה עם הגלשן מאוזן.. זה דורש "סוויץ'" לא פשוט במוח.
אתה קרוב לוודאי תתנתק לפני סוף המסלול, אבל גם אז אל תפסיק לרוץ. המשך לרוץ עוד צעד או שניים באוויר. כך גם תהיה בטוח שהגלשן באמת "לוקח", וגם אם עדין אין מהירות, ואתה שוקע, אתה יכול להמשיך את הצעד וחצי הנוספים הדרושים לך.
וזכור תמיד את המנטרה (היא מתייחסת בדיוק לזה): "אנחנו לא קופצים מהרים, אנחנו ממריאים מהרים".
נתראה בעמדות.
