חזרנו מההרים של נפאל,היה סופר כיף, ואתגרי הליכה קשים ביותר.
יצאנו מפוקרה לכיוון סירקוט שלוש שעות נסיעה ומשם עליה להר בג'יפ ספארי עלוב, עולים בהר לכיוון המחנה שינה בגובה 1600 מטר. בערב מארגנים לנו מסיבה ענקית,יותר משבעים מרחפים מכול העולם ומקומיים באו לחגיגה והמשותף לכולם... שלא טסים,עושים חיים! אוכל מקומי,אלכוהול,שירה,רולי חובר לגיטרה ומוצא שותפים בדוגמת סקסופון ומתופף מקצועי.ליד האוהל וממש ליד המדורה כולם מדברים עם כולם בשבעים שפות וג'בריש והכי מגניב שכולם מבינים את כולם.זה היה הלילה הראשון. למחורת עולים לעמדה,המצנח על הגב ויאאלה,ההינו בצבא לא? אחרי מאה מטר עליה תלולה אני עושה את ההפסקה הראשונה,מתנשף כמו מאנייק (טוב נו חייל שקם),שואל כמה נשאר,רק 900. פאק! אחרי שעה הליכה מגיעים לעמדה תדרוך לפני המראה, יסודית ביותר.חלוקת מספרי טלפון ומתארגנים ליציאה. מודדים סייקלים ולאט לאט יוצאים,האויר יבש ומעט במפי, עולים יפה בתרמיקות של 2.5 וסינקים דומים.אני באתר חדש תמיד יותר דרוך וקורא את השטח ואחרי 30 דקות גבוה 1800 יוצא לכיוון שדה נחיתה ומטייל בעמק שלנו מדהים הנוף!רולי נותן בראש שעה באויר וכמובן לא משעמם לי איתו והוא נוחת לא במקום הנכון לאיסוף ובעמק ליד.
עולים שוב בג'יפ ספארי למעלה בערך שעה וחצי,ויש מקומות שהדרך היא בערך 40 מעלות ותנאי דרך קשים.
בלילה הזה הרבה יותר שקט,נשארנו רק 15 מרחפים ומדריכים, שקט, והמקום לעצמינו.ארוחת ערב ומיד אחר כך, חבורה של בערך 40 נשים מקומיות מהכפרים שמעו שיש תיירים אז הם באו לחגוג לנו ולברך,קיבלתי "תיקה" והם התחילו לשיר,בשלב מסויים הצתרפתי לריקודים. לפני שהולכים לישון אני והטייס ההודי יושבים ליד האוהל,כולם כבר ישנים, מעשנים סיגריה כשהראש מסתכל לשמיים, מאלן תאלפיים כוכבים מנצנצים, והולכים לישון עם חיוך. בבוקר שוב ארוחת בוקר ומתארגנים ליציאה. זין אני לא עושה את ההליכה הזאת שוב. רואה איזה ילד שואל אותו "אתה פורטר" עונה לי כן (כולם פורטרים פה) שם לו את המצנח על הגב,והילד המאנייק הזה אפילו לא ממצמץ מהמשקל. הגענו לעמדה והפעם אנחנו בתידרוך יותר מסיבי,המטרה היום, הוא קרוס לפוקרה. המדריך שלנו הוא באבו,בחור מקומי מקסים, שיאן עולם היחיד שטס מעל האוורסט בטאנדם.(היה עליו כתבה בXC). יודעים מה אנחנו צריכים לעשות ומחכים לתנאים,התנאים לא נוצרים כמו שצריך,באבו אומר יאאלה טסים כבר מאוחר. אני עולה לאויר,עולה קצת ושיט,נגמר לי הסייקל, יורד נמוך ונילחם על כול פיפס במשך עשרים דקות,קריאה בקשר מבאבו "עפקו אני בדרך אליך תשרוד" אני רואה את באבו מעלי במאה חמישים מטר מעלי,הוא פוצח בספירלה אדירה ומתמקם 100 מטר מתחתי, קריאה בקשר "טוס אחרי". הוא מעלה אותי לגובה ההר תוך שהוא מראה לי את הנקודת שצריך להיות מעליהם שהסייקל חלש,ומתדרך אותי באויר כיצד לטרמל נכון.את הדרך למטה ולמעלה עשיתי יותר מעשר פעמים,אף אחד לא מפצח את האינברסיה ולאט לאט מבינים כולם שקרוס לא יצא היום.מתחיל להמאס לכולם מהמלחמה ולא לאט כולם יוצאים לכיוון שדה הנחיתה,מאוד מאושרים על הטיסה המלמדת ומעט מאוכזבים על הקרוס שלא יצא לפועל,אולי השבוע יום אקסטרה. משם שוב הליכה של שעה עם מצנחים על הגב.ולמעלה תדרוך ראשון. עולים לוואן ויוצאים גמורים לכיוון פוקרה. בערב תדרוך מסכם עם באבו במסעדה,שני בירות ושינה מהסרטים.
נ.ב
התרמיקות בנאפל שונות מהטרמיקות בישראל,בגלל המבנה הטופוגרפי הטרמיקות נשפחות למקום מרוכז עם כמה ליבות,כך הטרמיקות הם רחבות מאוד (וזה במפי בגלל הקרבה של הטרמיקות אחד לשני) אבל כול האיזור מסביב הוא נטול טרמיקות.
הקרבה של מוקדי הטרמיקה אחד לשני גורמות לפעמים לטייסים "לתפוס טרמיקה משלהם" ולהסתובב הפוך,או באותו כיוון אבל קרוב מידי לטעמי.
נ.ב 2
היום סיפרתי לחבר בשיחה בפרטי,שיש פה פאקינג מדריך מנחית!! לאנשים כמונו בקורסים מתקדמים,איתי בקורס יש אנשים עם יותר מחמש מאות שעות. הם לא עושים את זה בגלל שהם חייבים או בגלל שיש חוק,זה פאקינג מדינת עולם שלישי ובין הגרועים שבינהם. הם עושים את זה בגלל המחויבות האישית שלהם להחזיר אותך לקרקע בשלום ולדעת שהם עשו הכול בשביל כך. כולם בישראל צריכים ללמוד מהמועדון הזה,אבל כווווולם.
בבוקר העננים מכסים את כול העמק
[attachthumb=#]
סברינה,מדריך מנחית
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
איזה נחיתה נוראית
[attachthumb=#]
שדה הנחיתה
[attachthumb=#]
פסגות האנפורנה כאשר רק השמש פוגעת בפסגה
[attachthumb=#]
ויש עוד אפרסם בהמשך...