אדוה,
זה לא שהוחלט שדני לא היה כשיר לטוס בתבור.
וגם אם נחכה לתחקיר וניתוח המקרה, לא זה מה שיתן לכל אחד מאתנו הנחייה מדויקת היכן לטוס, מתי לטוס , באלו תנאים מטאורולוגים או באיזה הפרש בין משבים לא להמריא.
ניתוח אירועי בטיחות זה דבר יקר ערך עבורנו אבל חוסר ידע בסיסי -תאורטי ועיוני- לא יאפשרו לך, או לכל צעיר בספורט הזה להשליך את המסקנות על התנהגותו ביום הרחיפה.
אתר כמו התבור, יכול ״לבעוט״ בך ממהלך ההמראה דרך צבירת הגובה וקבלת עילוי מדפן ההר וכן, גם במהלך הנחיתה.
במהלך שנות הרחיפה והדאיה על גלשנים למדתי דבר אחד. תאונות לא קורות סתם כך, תאונות מתרחשות עקב חוסר ניסיון , חוסר הבנת החומר התאורטי וכן, גם עקב לקיחת סיכונים מחושבים (מיותרים) .
על מנת לטוס באתרים כמו התבור. זכרון וכן גם בכמון צריך להתקדם עפ״י עקומת נסיון שאין אפשרות לכווצה . פרק הזמן משלב לשלב חשוב לא פחות מצבירת שעות טיסה.
שאת מתייחסת לטייס כאל טייס זהיר, מה זה אומר???
שהוא היה נמנע לטוס ביום שבו מסוכן לטוס - מאיפה יכל לדעת שהיום הזה מסוכן?
שהוא היה נמנע לטוס מעל איזור מסויים בגובה מסויים - מהיכן יכול היה לדעת שאיזור כזה או אחר מסוכן לטיסה בתנאים מטאורולוגים שאינם מוכרים לו?
ישנם כללים מאד ברורים שאם נצמדים אליהם סביר להניח שהחשיפה למקרים כגון אלו תהיה מינימלית.
בינהם, תכנון נחיתה בשדה הנחיתה על ידי יציאה מהשפעות ההר ואיבוד גובה מעל לשדה הנחיתה - אני לא מכיר אך אחד שנהרג במהלך איבוד גובה מסודר מעל לשדה נחיתה?
אני כן מכיר כאלו שנאחזו בכל פיפס של עילוי עד כדי כך שהגיעו לשדה הנחיתה בגובה מינימלי תוך סיכון עצמי.
לסיכום: את יכולה לאסוף את כל תחקירי התאונות האפשריים, השאלה היא... האם את באמת חושבת שמנסיונך תוכלי להסיק את המסקנות המיטביות עבורך.
תרשי לי להשיב על שאלתי: לא!!!
בשביל להסיק מסקנות נכונות צריך ללמוד ממנוסים ממך, השאלה היא איך לומדים מאיתי לנואל, מצחי רייל, מאלעד סיני, מיהודה טולדו ומרבים אחרים באין מסגרת שתקרב את החומר הזה אלייך (ערבי בטיחות למשל)
האם היית מוכנה לשלם עוד כמה אלפי ש"ח עבור ההדרכה הבסיסית שלך על מנת שתהי מוכנה יותר?
האם היית מוכנה לשלם כמה מאות שקלים עבור ימי הדרכה מקומיים?
תחשבי על זה
אורי שמיר
