בסופו של דבר, הגיע היום הנכון והצלחתי הודות לעצות חברים והשראתם, להגשים חלום ולחצות את המדינה בטיסה לא ממונעת.
כמו בכל דבר, שילוב של מזל וניצול המזל (שעיקרו לא לקלקל את המזל) הביא לתוצאות המסופרות בקצרה.
0945, נעם מתקשר "כדאי להיות מוקדם היום " (זכרון ? הלו? השעון שלי בסדר? בדרך כלל ממריאים ב 1200 או ב 1300).
מתארגן זריז ונעם מסמס שהוא כבר ממריא. יורם בעמדה, נעם כבר מעל פרדיס ב 1100. השמיים - מליון דולר!!!
רוח חלשה ומרווח גדול בין תרמיקות נעימות ומסודרות. נעם כבר בדרך ואחרי כ 20 דקות יורם נעלם מזרחה. קצת אחר כך מגיעה התרמיקה הנכונה שמושכת אותי ל 850 בבסיס ענן. תרמיקה שניה מעל הר חורשן, בין עננים ושלישית מעל עין השופט 1400 בין העננים. גובה מהאגדות, בדרך כלל אני נאבק שם בגבהים דומים רק שעם שלוש ספרות ובלי הקידומת 1.
חוצה אל העמק. פעם ראשונה ויש התרגשות. השמים מלאים עננים שעובדים יפה ובסך הכל בלי אלימות. אני מתחבר אל המצנח ומרגיש מתואם עם התרמיקות כפי שלא הייתי כבר הרבה זמן.
ה GPS כבה.
נגמרו הסוללות. טיסה כמו פעם, חושים וואריו בלבד. את הרוח צריך להבין לבד ממה שנראה בשטח. צריך להשקיע יותר בתמונות (זו ההוכחה היחידה שתהיה לי.... כמו בליגה של פעם).
משמר העמק, 900 בתוך תרמיקה יפה מבט לרמת דוד. מתאמץ לשמוע אם יש המראות. היום הראשון לשנת הלימודים ונראה שאין טיסות. גם על המסלולים, לא רואים מטוסים.
צומת מגידו 1200, חציה מזרחה ובעיטות של תרמיקה לא מסודרת וחזקה. נזכר בסיפור של נעם ורואה בריכות חימצון מתחתי, מזכיר לי תרמיקה שפגשתי פעם בתנאים דומים איפשהו מעל המושבה כינרת בקרבת מתקן טיהור שפכים. אולי יש קשר לבריכות החמצון???
גולש אל הענן הבא, הוא קצת רחוק, דרומית לעפולה. קצת לפני שהגובה מתחיל להלחיץ וצריך להתקשר לצחי שיקלל, פוגש את זו שלוקחת אותי למעלה. באיטלקית קוראים לזה טירמיסו!!!
1350 דרומית לגבעת המורה. הגלבוע מדרום כמו שמעולם לא ראיתי אותו. נמוך ולא קשור. מה הוא עושה פה? אה, זה אני שלא קשור, הוא, תמיד היה כאן.
גולש עם הרוח לכיוון מולדת, יש סינקים והתרמיקה לא באה, קצת נמוך העניין הזה!! מתמקד בצומת של ואדי, שדה חרוש ושדה ירוק. היא צריכה לצאת משם אבל לאן
ב 250 מטר זה מגיע ותוך שניים וחצי סיבובים אני בתוכה נשאב שוב למעלה. קדימה מזרחה אל מעל רמת סירין. עמק הירדן במרחק תרמיקה אחת. נחיתה כאן משמעותה, סנג'ר מהאגדות!! 20 קילו על הגב, 35 מעלות בצל ואין צל וקילומטרים של הליכה.
קצת תפילות, קצת ריכוז וזה מגיע. יש גובה להגיע לעמק. אוף, זה היה מלחיץ! עכשיו כבר רואים את הכנרת, אולי אצליח לגרד משהו צפונה. הרוח מתחזקת הגבול מתקרב והאויר מחותחת מהרוטור של הרכס של רמת סירין. חוצה את נחל תבור ומחליט לנחות יזום ליד גשר.
לא פשוט העניין הזה. הכל עולה! Big Eers ולמטה. משבים חזקים, פיינל תלול, הפלת המצנח, איזה חום!
הנוסעים בכביש 90 מדווחים על רעש מוזר שנשמע בערך ככה:"ייייייייהההאאאאאאאא
א!!!!!!" (למי שלא הבין, זה הייתי אני. קורה, לא?).
אוטובוסים, טרמפים, אוטבוסים. איזה כיף להסתנג'ר עם המצנח על הגב את כל המרחק הזה בדרך חזרה.
בסוף עוד הספקתי לאסוף את נעם מבת שלמה לעמדה חזרה.
אחד הימים אם לא ה....
